עם זאת, כך או כך, באשר להקדשת נכס – על פי ההלכה אפשר לעשותה על ידי שליח.
ראו: מחנה אפרים (הלכות שלוחין סימן ז); בית מאיר (אבן העזר סימן קכ סעיף ד); חידושי רבי עקיבא איגר (גטין לב ע"א ד"ה "וביותר"); אמרי בינה (יורה דעה, דיני נדרים סימן כו); שו"ת שואל ומשיב (מהדורא קמא חלק ג סימן קצה); שו"ת נודע ביהודה (מהדורא תניינא יורה דעה סימן קמז) ושו"ת שיבת ציון (סימנים צד–צה).
עוד לעניין זה ראו: י' אונגר, נאמנות בנכסים – חוק לישראל (ירושלים תש"ע, עמ' 440).
וראו עוד: רא"ש (תענית פרק א סימן יג); מרדכי (בבא בתרא סימן תצא) בשם תשובת גאון; בית הבחירה (שבועות כו ע"ב ד"ה "אף על פי"); שיטה מקובצת (נדרים ז ע"א ד"ה "אין יד לצדקה") בשם רא"ם; שו"ת מהרי"ק (שורש קסא); שולחן ערוך (חושן משפט סימן ריב סעיף ח) ובשו"ת דעת כהן (סימן קל) ושו"ת יחווה דעת (חלק ו סימן נב) שלמדו שהשולחן ערוך (שם) הכריע כדעה הראשונה; רמ"א (בשולחן ערוך – יורה דעה סימן רנח סעיף יג וחושן משפט סימן ריב סעיף ח – הנ"ל); שו"ת חוות יאיר (סימן נט); שו"ת מהרשד"ם (יורה דעה סימן קנח); שו"ת אבני נזר (יורה דעה סימן שו אות ה); ערוך השולחן (יורה דעה סימן רנח סעיף לט וחושן משפט סימן ריב סעיף י); משנה ברורה (סימן תקסב ס"ק לא) ושו"ת דעת כהן (סימן קל – הנ"ל וסימן קלד).
בענייננו, כאשר מדובר בהקדש למטרת בית תפילה, כבר קבע המהרי"ק (שו"ת מהרי"ק שורש קסא ענף ז) כאשר אדם הקדיש מנכסיו לטובת בית כנסת, שגם לדעה שהקדש צדקה במחשבה אינה חלה, הקדשה במחשבה לטובת בית כנסת חלה, שהרי בית כנסת מכונה "מקדש מעט" ובזה הוא דומה להקדש לבית המקדש.
יתרה מכך, הריטב"א (בשו"ת הריטב"א סימן לד) מכיר ביכולתו של המקדיש להשאיר בידי הנאמן את ההחלטה מה לעשות בנכסי ההקדש, ואף מכיר ביכולתו של הנאמן להשתמש בנכסי ההקדש הן לרכישת ספר תורה והן למטרות צדקה. כמו כן, ראו בדברי רבי עקיבא איגר (בשו"ת רבי עקיבא איגר, מהדורא קמא סימן קמו), שדן בהקדש שיוצרו ציווה את נאמניו להשתמש בנכסיו לדברים טובים, ולא מצא פסול ביצירת הקדש בדרך זו.
זאת היא הפסיקה הנקוטה והמושרשת בבתי הדין לדורותיהם, ונביא כמה דוגמאות:
א. ראו בספר שערי בית הדין (כרך ב בעמ' 278–280), קטע מפסק דין של בית הדין הרבני ירושלים (בתיק מספר 3267) לפיו אפשר להקדיש גם על ידי שליח ומציינים שהקדשות רבים אושרו בבית הדין על ידי שלוחים לפעמים גם לאחר פטירת המקדיש.