מן האמור עולה כי תיקונו של דבר המלך בשנת 1939 העניק לתקנות כנסת ישראל של העדה היהודית את האשרור החוקי. גם אם היה ספק בכך טרם התיקון האמור, אין ולא יכול להיות כל ספק כי לאחר התיקון האמור כל שנאמר בתקנות כנסת ישראל נעשה ונחקק כחוק.
עוד נדגיש כי סעיף 10 לתקנות כנסת ישראל, שאושררו כאמור בדבר מלך מפורש בשנת 1939, הסדיר את סמכותה של מועצת הרבנות הראשית ולשכותיה, לפקח על הקדשות צדקה יהודיים, אף אם אלו לא כוננו בפני בית דין רבני, שכן בסעיף זה – בשונה מסעיף 6 לתקנות – לא נקבע או נאמר התנאי האמור בסעיף 53(3) לדבר המלך, שלפיו לבית הדין סמכות לפקח על הקדשות, אך במקרה שבו כונן ההקדש בפני בית הדין הרבני לפי דיני ישראל. התנאי לסמכות הפיקוח של בית הדין כאמור בתקנה 10, הוא אך העובדה שרוב מנהלי או נאמני ההקדש מבקשים פיקוח כזה או מסכימים לו.
לפנינו אפוא עוד מקור נורמטיבי, העומד בזכות עצמו, לסמכות בתי הדין הרבניים לפקח על הקדשות יהודיים אף שנוסדו במקור בפני בתי הדין השרעים בתקופה העות'מאנית, או על הקדשות שנוצרו בתקופת המנדט שלא בפני בית דין רבני כאשר רוב מנהלי או נאמני ההקדש מבקשים פיקוח כזה או מסכימים לו.
פסקי הדין של בית המשפט העליון שעסקו בהיקף סמכותם של בתי הדין הרבניים ביחס להקדשות דתיים יהודיים, שנוסדו שלא בפני בתי הדין הרבניים – לרבות בעניין פודהורצר – לא עסקו במשמעותה של הוראת 10 לתקנות כנסת ישראל הנ"ל.
אמנם נכון הוא, וכפי שטענו המערערים וב"כ היועץ המשפטי לממשלה, ש"כנסת ישראל" כמשמעותה באותן תקנות אינה קיימת כיום, אך אין לכך נפקות לענייננו שכן הפעולות המשפטיות שנעשו והיו חוקיות באותה עת הן בנות תוקף גם לאחר הקמת מדינת ישראל (למשל אין חולק כי הקדש שכונן בפני בית דין רבני של כנסת ישראל, נמצא בסמכות בתי הדין הרבניים).
יתרה מכך, בית המשפט העליון (ע"פ 427/64 משה יאיר נגד מדינת ישראל, פד"י י"ט(3), 408), אשר קבע כי תוקפן של תקנות כנסת ישראל פג בד בבד עם הקמתה של מדינת ישראל, לא התיימר לקבוע
--- סוף עמוד 39 ---
שביטולן של תקנות כנסת ישראל הביא לביטול רטרואקטיבי של כל פעולות בתי הדין טרם הקמת המדינה. וכך נאמר (שם) מפי כב' השופט לנדוי:
"[...] מתוך פסיקת בית המשפט הזה כבר הזכרתי את ע"א 98/47, [4], הלו נגד הלו, ובג״צ 8/48, גליקסברג נגד יו"ר משרד ההוצאה לפועל, [3], בשניהם נדונו עניינים שתחילתם היתה עוד מלפני קום המדינה, ועל כן נשאר שם בית המשפט עדיין נאמן למושג החברות בכנסת ישראל במובנו הדווקני."