לאמור: הליכים שהחלו ואף תמו בעוד התקנות בתוקפן ואף אלו שהחלו באותה עת והשתרעו מעבר לה – אל התקופה שמקום המדינה ואילך, לכשפקעו התקנות ופקע עצם מושג החברות בכנסת ישראל – לא בטלו הנפקויות של החברות בה ביחס להליכים אלה. מאותו טעם עצמו לא בטלו הנפקויות של תקנותיה של כנסת ישראל ובכללן הסמכות שהעניקו לבתי הדין בהתייחס למי שהיו חברי כנסת ישראל, ביחס לתקופה שבה התקיימה "כנסת ישראל" ככל שהדבר נוגע להליכים שהתקיימו באותה תקופה. כנגזרת של האמור עולה אפוא המסקנה ההכרחית כי החלטות שניתנו על ידי בית הדין הרבני טרם הקמת המדינה שרירות, תקפות וקיימות, גם לאחר ביטולן של תקנות כנסת ישראל.
בהקשר זה נזכיר שכך פסק בית הדין האזורי ירושלים ביום ב' בסיוון תשכ"ד (תיק 1410/תשט"ז, יחיאל גולדברג נ' יצחק קופרשטוק בעניין הקדש סוחצבסקי; ישבו בדין הרה"ג סלמן חוגי עבודי זצ"ל, הרה"ג אברהם שפירא זצ"ל והרה"ג יוסף כהן זצ"ל) אשר ביסס את סמכות בית הדין על הקדשות שנוסדו בבי"ד שרעי גם על תקנות כנסת ישראל הנ"ל.
לאור האמור, פשוט וברור כי הטיעון של ב"כ היועץ המשפטי בנוגע למעמדן המשפטי של תקנות כנסת ישראל נשלל מכול וכול, ואינו יכול לעמוד שהרי הוא בסתירה לאמור בסעיף 9(2) לתיקון "דבר המלך במועצתה על פלשתינה (א"י) (תקון) 1939".
עוד נציין כי סעיף 28(א) לחוק הדיינים, התשט"ו–1955 קובע כי "תקנות כנסת ישראל ותקנות הבחירות שהותקנו על פיהן, לא יחולו על מינוי דיינים". ניתן להסיק מכך שהוראות אחרות של תקנות כנסת ישראל נשארות בתוקפן.
חיזוק לדעתנו – לקביעה כי הפעולות המשפטיות שנעשו אף בנוגע להקדשות דתיים הן בנות תוקף גם לאחר הקמת מדינת ישראל – עולה מהוראת סעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש"ח – 1948:
"המשפט שהיה קיים בארץ־ישראל ביום ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948) יעמוד בתקפו, עד כמה שאין בו משום סתירה לפקודה זו או לחוקים האחרים שיינתנו על ידי מועצת המדינה הזמנית, או על פיה ובשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה."
וכן מסעיף 17 לפקודה הנ"ל:
"כל עוד לא ניתן חוק חדש בענין בתי המשפט, יוסיפו בתי המשפט, אשר בשטח המדינה לפעול במסגרת הסמכויות שמעניק להם החוק."
יש ללמוד לענייננו גם מחוק בתי הדין הרבניים (אישור מינויים), תשי"ב–1952 אשר הסמיך ואִשרר רטרואקטיבית את בתי הדין הרבניים המפורטים בתוספת הראשונה ואת הרבנים המפורטים בתוספת השנייה לחוק כבתי דין וכרבנים שמונו כדין. לפני הקמת המדינה נבחרו הדיינים חברי בתי דין בהתאם לתקנות הקובעות את שיטת הבחירות או המינויים של מועצת הרבנות הראשית, לשכות הרבנות ורבני הקהילות לפי סעיף 9(1) לתקנות כנסת ישראל, 1928. אלא שעם קום המדינה והפסקת פעולות הוועד הלאומי והקהילות לא נהגו למעשה במינוי דיינים בהתאם לתקנות הנ״ל ולכן היה