בהקשר זה ראו והשוו לאמור במסגרת פסק הדין של בית המשפט העליון (ע"א 9605/09 ד"ר אמין מוחמד אמין אל־ח'טיב ואח' נ' משרד הווקף המוסלמי בירושלים (התפרסם בנבו, 27.10.2011)) שבו דחה בית המשפט העליון את הערעור על בית המשפט קמא אשר קבע כי הנכס הוא הקדש (ווקף) על סמך ראיות שבאו לפני בית הדין השרעי ללא שהופיע המקדיש בפניו ואף שהיה לאחר פטירתו.
באותו עניין קבע בית המשפט המחוזי:
"[...] כי בית הדין השרעי היה מוסמך לקבוע כי הנכס הוא הקדש, וקביעתו בעינה עומדת לאחר שאושרה בבית הדין השרעי המוסמך בירושלים. אולם אף בהנחה שבית הדין השרעי לא היה מוסמך לקבוע כך, ברי כי מדובר בנכס שהוקדש. כך עולה מחומר הראיות שהוצג בבית המשפט, ובעיקר טענות מנהלי ההקדש בבית הדין השרעי, וכן טענות של המערערים עצמם בעדויותיהם ובסיכומיהם. הואיל ובית הדין השרעי היה מוסמך לקבוע כי הנכס הוקדש וקביעתו בעינה עומדת, דין תביעת הבעלות להידחות, ואף התייתר הצורך לדון במעמדו של אישור ההקדש שהוגש."
בית המשפט העליון (כב' השופטים א' חיות, ע' פולגמן וי' עמית) לא מצא יסוד להתערב בקביעה מבוססת זו, והוסיף בית המשפט: "די אם נציין בהקשר זה כי שני מנהלי ההקדש מונו במועדים שונים ולבקשתם, לאחר שהכירו בתוקף ההקדש [...]"
הרי לנו אמירות מפורשות של בית המשפט העליון, לפיהן בית הדין הדתי מוסמך לאשר או להצהיר כי הנכס "הקדש דתי" ולמצער רשאי לקבוע כן על סמך חומר הראיות, טענות או עדויות שהיו בפניו.
משנקבע בפסיקה, כי ההחלטות או האישורים שניתנו על ידי בית הדין הדתי מהווים יצירה או כינון מחדש של ההקדש, ומשאין חולק כי אלה ניתנו בענייננו בטרם הוחק חוק הנאמנות, תשל"ט–1979, יש לומר שבענייננו מדובר בהקדש שנוצר לפני בית הדין הדתי על פי הדין הדתי לפני קום המדינה, ומשכך ללא ספק בהופעת הנאמנים היה כדי למסד את ההקדש מכוח סימן 53(3) לדבר המלך ואף מכוח תקנות כנסת ישראל.
עוד נפנה לדברים שהבאנו לעיל מפסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים (ה"פ (ירושלים) 1289/02 עו"ד יצחק מולכו נ' אלון מוסאיוף (פורסם בנבו, 25.7.2006), להלן: "עו"ד מולכו") שבו קבע בית המשפט שאין לקבל את הטענה שהמקדיש צריך להופיע בעצמו בפני בית הדין, שכן אם נקבל גישה זו נרוקן מתוכן כל אפשרות הקדש באמצעות צוואה במקרה שקיים פגם צורני בהקדשה או תיקון פגמים בהקדשה שניתנה בחיים לאחר מותו של המקדיש. קבלת גישה זו תסתור את הכלל בדבר קיום אומד דעתו של המצווה.