לו מדובר היה על "נזק ראייתי" שנוצר באשמת צד שכנגד, שחובה בדין היתה לו לשמור ראיות, ואותן ראיות נגעו ליסודות שהנטל להוכיחם רובץ על המבקש – יכול וניתן היה לתן לכך נפקות ראייתית מתאימה. אלא שנזק ראייתי חובה להוכיח. המבקש , כמי שנושא בנטל, לא טען לנזק ראייתי, ולא הצביע על כל דין מכוחו הפרה העיריה חובת שמירת תיעוד עשרות שנים, ביחס ל"המחאת" התחייבויות פיק"א שכלפי ועד הקהילה אל העיריה.
13. שלישית, אף אם הייתי מניח לטובת המבקש שלא היתה שום התחיבות קודמת של פיק"א לועד הקהילה (ודוקא זאת כאמור ניתן לקבל שהוכח כמאזן ההסתברויות); או כי העיריה לא באה בנעלי ועד הקהילה אף ביחס למקרקעי המריבה (וכאמור בענין אחרון זה להבדיל מהקודם, איני סבור
--- סוף עמוד 23 ---
שניתן להניח הנחות לכאן או לכאן, בהיעדר כל ראיה; נוסח מכתבו האמור של עו"ד סלומון מציב סוגיה זו ברמת הספקולציה, שאינה זוכה למענה): גם אז ידו של המבקש על התחתונה. שכן אז, אם אראה באגודת בית הכנסת בתורת המחזיקה בבית הכנסת שנים ארוכות ברצף (ועל כך לא ניתן לחלוק); ואניח לטובתו כי התחייבות פיק"א כלפי אגודת בית הכנסת (שמצאה אף עיגונה בחוזה כתוב מ 1940) הקימה לאחרונה זכות קניין שביושר ביחס למקרקעי המריבה (גם משעה שמדובר בהעברה בלא תמורה); גם אז, לא תמה הבדיקה.
לו דובר בסכסוך שנדון בערכאות במישרין בין האגודה לעיריה בשנות הששים או אף מעט לאחר חקיקת חוק המקרקעין – ניחא:
לו תבעה אגודת בית הכנסת בערכאות שהמקרקעין יירשמו על שמה, תוך ביטול הרישום שבעקבות ההתחייבות המאוחרת יותר שלטובת העיריה – יכול והיתה זוכה, אם ההנחות בפסקה הקודמת היו מתקבלות (להסרת ספק – אלו הנחות שהונחו לצורך הדיון בלבד, ולא כאמור קביעות עובדתיות) . שכן אז, ההתחייבות שניתנה לטובת האגודה קדמה בשנים רבות להתחייבות הנוגדת שנתנה פיק"א לעיריה. יכול שהעיריה היתה ניגפת, שכן הזכויות נרשמו אמנם על שמה, אך זאת מתוך ידיעה מלאה של העיריה על זכותה שביושר הקודמת בזמן של האגודה ביחס לאותם מקרקעין (בהנחה כאמור שניתן היה להכיר בזכות כזו שביושר). הדבר הרי היה נשוא התכתבויות ששיקפו מחלוקת ארוכת שנים בין העיריה לבין האגודה, בדיוק בשל אותן התחייבויות נוגדות, כאשר ב 1960 אף רשם ב"כ האגודה הערת אזהרה וביקש שלא לרשום המקרקעין אלא על שם שולחתו. בהינתן ההנחות שבפסקה הקודמת, ידיעתה של העיריה מבעוד מועד אודות זכותה שביושר של האגודה, הקודמת בזמן, יכול אכן שהיתה נתפסת כנוגדת את דרישת תום הלב שבסע' 9 לחוק המקרקעין, דרישה שהיתה שרירה גם במשטר שקדם לחוק המקרקעין ביחס לעסקאות נוגדות.