סע' 13 לפקודת ההקדשות לצרכי צדקה קבע שנאמן שקיבל עליו הקדש לא יוכל אח"כ להסתלק ממנו אלא ברשות בית המשפט או השופט.
סע' 14 לפקודה אף קבע שאין הנאמן יכול למסור משרתו או אחד מתפקידיו לא לנאמן שותף ולא לזר – אלא אם מדובר במסירה אגב מהלך העסקים הרגיל (היינו אין עסקינן ב"התפרקות" מן התפקיד מעיקרא) או שמסירה כזו הותרה על פי שטר ההקדש או שביהמ"ש הורה כך. גלגולו של סע' אחרון זה הנו סע' 10(ד) לחוק הנאמנות שעוד יוזכר.
סע' 27 לפקודה קבע שמקדיש לא יוכל לבטל הקדש אלא ברשות ביהמ"ש, והביטול לא יבטל ולא יפגע בפעולות הנאמנים שאגב ההקדש.
סע' 20 לפקודה קבע שמשרת נאמן מתפנית במותו או פיטוריו. ואימתי ניתן לפטרו?: סע' 21 לפקודה קבע שאין מפטרים נאמן ממשרתו אלא כאשר נסתיים ההקדש וכלה או כאשר השלים הנאמן
--- סוף עמוד 34 ---
תפקידו בהתאם לשטר ההקדש (חלופות אלה לא הומחשו ולא מתקיימות בעניינו כאמור לעיל, משהוסיפה כל השנים האגודה ולאחריה המשיבה 2 גלגולה, להחזיק בבית הכנסת ולנהלו); או כאמור בדרכים שיקבעו בשטר ההקדש או "על פי איזו תכנית הערוכה עפ"י פקודה זו" או עם מינוי נאמן חדש במקומו על פי פקודה זו או ע"י בית המשפט.
דרכים נוספות למנות נאמן חדש חלף נאמן קיים נזכרו בסע' 22 ו 23 לפקודה. סע' 22 מנה רשימה של זכאים להחליף נאמן קיים באחר. לשם כך נדרשת אחת מכמה חלופות: שמי שנתמנה נאמן סירב לקבל המינוי או שנעדר הוא מן הארץ לתקופה ממושכת באופן שנראה לביהמ"ש רצוי להכריז על משרתו כפנויה, או שהוכרז כפושט רגל או חפץ להסתלק מתפקידו, או שביהמ"ש סבור שהנו או נעשה בלתי ראוי לתפקיד מבחינה אישית או שיש ניגוד עניינים עם תפקידו כנאמן בנאמנות אחרת. ממילא לא התקיימה ולא הומחשה גם אף אחת מחלופות אלה ביחס לאגודה כנאמן, עת החליטה פיק"א להעביר בית הכנסת לבעלות העיריה בשנות החמישים המאוחרות.
סע' 23 לפקודה קבע כי מקום שהתפנתה משרת נאמן או שנפסל ולא ניתן למנות נאמן תחתיו על פי סע' 22, או אם לא ניתן להוציא ההקדש לפועל מכל סיבה אחרת, יוכל היועץ המשפטי לממשלת ישאל או כל נהנה מן ההקדש לפנות בבקשה לבית המשפט למנות נאמן או נאמן חדש. גם כזאת לא הומחש שאירע במועדים הרלבנטיים.
ז. אם כן לא מתקיימת אף חלופה שבדין ששרר עד חקיקת חוק הנאמנות ועניינה החלפת נאמן הקדש בנאמן אחר (או אף מינוי נאמן נוסף יחד עמו). האפשרות התיאורטית היחידה הנה שפיק"א שיירה לעצמה הכוח בתנאי ההסכמות הלא כתובות מול האגודה לעת יצירת ההקדש בשלב לא ידוע שמ 1924 ועד 1940 , להחליף את האגודה בכל שלב בעתיד. אלא שכאמור אין לכך רמז ושום אינדיקציה במסמכים שהוגשו. לא ניתן ללמוד שפיק"א שמרה לעצמה את הזכות, לעת יצירת ההקדש, לשנות את זהות הנאמן. נהפוך הוא: כאמור, מן ההסכם מ 1940 (מסמך 4 - שגם הוא מאוחר לתאריך היווצרות ההקדש, וכאמור נועד להעלות על הכתב את שהוסכם עוד קודם וממזמן), בפירוש לא משתמע שפיק"א שיירה לעצמה זכות כזו להעברת האגודה מתפקידה כנאמן, לעת יצירת ההקדש. סע' 7 להסכם משנת 1940, עניינו זכותה של פיק"א לבטל את ההסכם מול האגודה ולהשיב לידיה המקרקעין ואף לזכות בפיצוי מוסכם במקרה של הפרת התחייבויות האגודה שבהסכם. אלא שאותן התחייבויות שעל האגודה לקיים מתייחסות ללו"ז הגשת תוכניות למבנה בית הכנסת (בתוך שנה מגמר מלה"ע השניה) השלמת הבניה (בתוך 4 שנים מגמר המלחמה) , קבלת שטר העברה על שם האגודה ונשיאה במסים ותשלומים למיניהם. ניתן לראות בכך ולו בדוחק, משום שמירה על זכותה של פיק"א להעביר, ולו מכללא, על דרך ביטול ההסכם, את הנאמן מתפקידו, במידה ולא יפעל זה לקידום מטרת הנאמנות של השלמת מבנה בית הכנסת, והעברתו לידיו, כקניינו של הנאמן. כך, גם אם לא נעשה שימוש ברטוריקה של נאמנות או הקדש באותו הסכם. זוהי המהות המשפטית.