א. קהילת בעלזא תתקין מיזוג אוויר בבית הכנסת הגדול, תדאג לתיקון והחלפת החלונות, סידור מחיצה ראויה לעזרת הנשים ובמשך הזמן לריפוד המושבים .
ב. קהילת בעלזא תשפץ אולם תפילה מרווח וממוזג למתפללים הוותיקים לפי תוכנית שתסוכם עם ד"ר מוריס ונציגי המתפללים. הקהילה אמורה גם לשלם התשלומים החודשיים מים, חשמל, ניקיון, אחזקה והוצאות שוטפות.
ג. בחגים ובימים טובים, ובימים נוראים וכן בחגים הלאומים (יום העצמאות) יתפללו המתפללים הוותיקים בהיכל הגדול. כמו כן כל אירוע ציבורי של הקהל הרחב יתקיים בהיכל הגדול, ורק העמותה (משיבה 2) תוסמך להחליט על כך.
ד. קהילת בעלזא כנהוג אצלה, תקרב ותתן כבוד למתפללי כל החוגים והעדות, ספרדים, אשכנזים, כיפות סרוגות וכד'.
ה. חברי ועד קהילת בעלזא מתחייבים על הסכם זה בערבות אישית.
--- סוף עמוד 36 ---
ו. כל שינוי במבנה יובא לידי ועדה משותפת, ובהיעדר הסכמה יוכרע ע"י הרב הראשי לחיפה (חברי ועד עמותת בית הכנסת הנם הרב הראשי לחיפה, הרב אדלשטיין וד"ר מוריס סימון – י.פ).
ז. כל ביצוע בניה על פי הסכם זה מותנה וכפוף להסכמת עירית חיפה.
21. לטענת המבקש, ההסכם האמור זכה לאישור ביה"ד הרבני מכוח שטר בוררות (נספח ט2 לבקשה, המהווה אישור ההסכם בפרוטוקול ביה"ד הרבני האזורי בחיפה מיום 3.5.09). אלא שאכן, כהילוכו של ב"כ משיבים 3-6, אין תוקף לאותו אישור, גם ככל שנחתם שטר בוררות בין המשיבה 2 למבקש כמופיע בפרוטוקול הנ"ל: זאת על פי ההלכה שניתנה בבג"ץ 8638/03 סימה אמיר נ' ביה"ד הרבני הגדול. כאמור ולהסרת ספק, אזכיר שאין מדובר בהקדש שנוצר בפני בי"ד דתי, ואף לא חל סע' 41(א) לחוק הנאמנות הנוגע לסמכות בי"ד דתי בענין הקדשים. מכל מקום אף המבקש בסיכומיו התיימר להשתית יהבו על עצם קיום ההסכם ונפקותו, יותר מאשר על אישורו בביה"ד הרבני.
22. א. לשיטת המבקש, העבירה למעשה העמותה את זכות הניהול של בית הכנסת אליו, מכוח אותו הסכם שבינו לבין המשיבה 2. אותה זכות ניהול הוכרה כאמור כחזקה מכוח ההסכמה הדיונית. הלכך בא הוא בנעלי המשיבה 2, כנאמן המוגן מפני סילוק ידו, מכוח ההקדש, גם משעה שהבעלות הנה של העיריה. חזקתו – חזקה כדין היא. חרף חריפות הטיעון – לא אוכל לקבלו.
ב. אכן צודק המבקש שבשלושת פסקי הדין שניתנו בבית המשפט העליון בפרשת נאמני ההקדשות שאוזכרה לעיל (ע"א 6406/03; ע"א 6613/06; דנ"א 6693/08) ניתנה הלכה לפיה יכול הקדש להקים הגנה למחזיק מפני תביעת סילוק יד של בעל המקרקעין, כאשר המחזיק במקרקעי ההקדש כדין לא חייב להיות גם בעל המקרקעין.ומיהו אותו "מחזיק"? אין הוא אלא נאמן ההקדש. לכן רלבנטי כל הדיון בדבר עצם קיום ההקדש ובדבר זהות הנאמן, לצורך הכרעה בטענת המבקש לחזקה כדין. בעלות במקרקעין לחוד וזכות חזקה בהם מכוח נאמנות שבהקדש – לחוד. לעתים כפוף המימוש של זכות הבעלות התקיפה של א', לזכות החזקה של ב' הנאמן. בפרט, כמו שנקבע באותו מקרה, כאשר הבעלים היה ער לנושא ההקדש שבמקרקעין, עובר לרכישת הבעלות.