ב. עקרון דומה מצא ביטויו בסע' 10(ד) של חוק הנאמנות, הקובע כי נאמן אינו רשאי לאצול מתפקידיו לזולתו, אף כי אין בכך למנוע העסקת אדם כדרוש למטרות נאמנות. תפקידו של נאמן הנו תפקיד אישי במהותו.
כאמור, על ההקדש בענייננו חל חוק הנאמנות במישרין, מרגע תחילתו, כאמור בסע' 44(א) לחוק הנאמנות. ואותו הסכם בין המשיבה 2 למבקש נחתם בשנת 2009, הרבה לאחר תחילת תוקפו של חוק הנאמנות. פרק ב' של חוק הנאמנות דן בנאמנות מסוג מסוים היא נאמנות מכוח הקדש (לרבות הקדש-למעשה בלא כתב הקדש, דוגמת ההקדש דנן). אלא שמאחר והקדש הוא סוג של נאמנות, הרי שעל פרק ב' האמור, חלים גם העקרונות הכלליים הקבועים בפרק א' של חוק הנאמנות. לרבות סע' 10(ד) האמור.
אשוב ואזכיר כי האיסור של נאמן הקדש לאצול מתפקידיו לזולתו היה קבוע אף במשטר הקודם של פקודת ההקדשות לצרכי צדקה, בסע' 14 של הפקודה.
ג. בשום פנים לא ניתן לראות בהסכם שבין המשיבה 2 למבקש משום העסקה שלו על ידי המשיבה 2, על פי הסייג הקבוע בסע' 10(ד) הנ"ל. אף המבקש עצמו לא התיימר לטעון כך (ממילא אלו היה מתיימר לכך, מי שמעסיק רשאי גם לחדול מאותה העסקה, וממילא כאמור תומכת המשיבה 2 כיום בסילוק ידו של המבקש).
--- סוף עמוד 38 ---
ד. עקרון זה האוסר על נאמן לאצול מתפקידיו לאחר וקבוע בסע' 10(ד) כפוף אמנם כאמור לתנאי הנאמנות (סע' 11 לחוק הנאמנות). אך באין כתב הקדש, גם אין בענייננו שום ראיה המאפשרת לקבוע שפיק"א, גם כשהכירה באגודה כנאמנת ההקדש, אפשרה לאחרונה הכוח המשפטי להעביר נאמנותה לאחר על דעת עצמה בהסכם עם אותו אחר. שוב, גם כאן אין סיבה להניח שכך נעשה. להיפך, מן ההסכם מ 1940 עולה כאמור שבמקרה ובו תפר האגודה התחייבויותיה כנאמן, נשמרה זכותה של פיק"א לבטל ההסכם ולהשיב אליה המקרקעין: ולא נשמרה זכות האגודה להעביר תפקידה כנאמן לאחר. אותו הסכם מ 1940 מעיד על עצמו שנועד הוא להעלות על הכתב הסיכומים הקיימים בין הצדדים "מזמן", וחזקה שסיכום מעין זה (כמו גם סיכום המאפשר לפיק"א למנות נאמן אחר), היה מוצא ביטויו בהסכם לו היה קיים בפועל. אין לו זכר בהסכם. אציין כי אני מתייחס כאן להילך טיעונו של המבקש עצמו (לשיטת האגודה – כעולה גם מעדותו של ד"ר מוריס - לא התיימרה היא להעביר למבקש הניהול של בית הכנסת בכללותו אלא רק בעניינים המופיעים בהסכם, כמו ניהול מנייני תפילות).
משעה שב"כ המבקש עצמו הודה כי המבקש מנהל את בית הכנסת (ראה דבריו בפרוטוקול ישיבת הערעור, עמ' 3 שורה 6) , וסוכם שייחשב כמחזיק לצורך החוק, המשמעות היא אחת: