תחלוף האגודה כנאמנת ההקדש המנהלת ומחזיקה את בית הכנסת. בניגוד כאמור, למשטר המחייב הקבוע בחוק הנאמנות. גם אם אניח שמשמעות אותו הסכם הנו אצילה רק של חלק מתפקידיו של הנאמן לאחר– גם אצילה מעין זו דינה להיפסל לפי סע' 10(ד) האוסר על נאמן "לאצול מתפקידיו לזולתו." כלומר גם האצלה רק של חלק מתפקידי הנאמן אין לה תוקף.
ה. למותר לציין שניהול בית הכנסת על ידי המבקש, בו הודה ב"כ המבקש עצמו בערעור, חורג מגדר "העברת פונקציה ביצועית" גרידא, כהילוכו של המבקש בסיכומי התשובה שלו: המבקש הפנה כאן לעמדתו של המלומד ש. כרם (בספרו חוק הנאמנות, התשל"ט – 1979, מהד' רביעית, עמ' 465). המחבר המלומד מבחין שם הבחנה הגיונית בין נאמן המעביר ביצוע פעולות לאחר (למשל ניהול חשבונות נאמנות על ידי מנהל חשבונות, העסקת יועצים וכו') לבין נאמן המעביר מתפקידיו לאחר. הוא מציין בצדק שאין מבחן חד משמעי על פיו ניתן לקבוע מה חייב נאמן לבצע בעצמו ואיזו פעולה יכול הוא להעביר ביצועה לאחר (שם בעמ' 467). לעתים ניתן להעביר לאחרים את מרבית הפעולות שעל הנאמן לבצע (שם בעמ' 465). אכן, ברור שנאמן אינו יכול ,לעתים אף אינו כשיר, לבצע בעצמו פעולות הנופלות לגדר הנאמנות אך אינן במומחיותו.
לכן, רק על העברת תפקיד, להבדיל מפעולה, אוסר סע' 10(ד). אלא שלמצער זה בדיוק סוג ההעברה שנעשה בענייננו , היינו העברת תפקיד ולא פעולה (לטעמי אף יותר מהעברת תפקיד – ראה להלן). ניהול בית הכנסת אינו פעולת עזר או פונקציה ביצועית. זהו התפקיד שייעדה פיק"א במקור לאגודה כנאמן הקדש, ואף התפקיד בהא הידיעה. בפרשת נאמני ההקדשות שנזכרה לעיל – לא ביקש הנאמן למנות נאמן תחתיו או לאצול מתפקידיו כנאמן לאחר.
24. שאלה משמעותית יותר אליה לא הפנה המבקש בסיכומי התשובה שלו, הנה מה הנפקות של הפרת האיסור הקבוע בסע' 10(ד) הנ"ל: כרם בחיבורו הנ"ל בעמ' 468, מביע עמדה לפיה שהאצלת
--- סוף עמוד 39 ---
תפקיד אסורה ניתנת לביטול על ידי ביהמ"ש, מכוח סע' 14 לחוק הנאמנות. היינו לא בטלה מעיקרא. כך - ביחסים שבין הנאמן לנאצל. ניתן להותיר הענין בצריך עיון. ראשית, הואיל והשאלה בענייננו חורגת מגדר היחסים הפנימיים שבין המשיבה 2 לבין המבקש, היינו הנאמן והנאצל. ושנית, לפחות במה שקשור לניהול נכסי הקדש מכוח נאמנות, לא נראה שהפסיקה המנחה המעטה שנמצאה הלכה בדרך זו. נהפוך הוא, נראה שפעולה כזו, מקום בו מתיימר נאמן לבצעה, נתפסה כפעולה שאין לה נפקות מעיקרא. ראה למשל סע' 14 לפסק הדין שבה"פ (מחוזי-ת"א) 363/04 האודה למלחמה בסרטן נ' הראשון לציון לישראל, הרב משה עמאר שם נאמר (הדגשה לא במקור):