" מינוי אחר לניהול ההקדש כלל אינו מנוי בין סמכויותיהם של הנאמנים על-פי כתב ההקדש עצמו, ואינו אפשרי לאור הוראת סעיף 10(ד) לחוק הנאמנות, לפיה "נאמן אינו רשאי לאצול מתפקידיו לזולתו".
25. עד עתה דיברתי בסע' 10(ד) של חוק הנאמנות. אולם לי נראה שתכלית הסע', הנה למנוע מצב בו יתיימר נאמן להתפרק מחלק מתפקידיו. המקרה בענייננו הלכה למעשה מרחיק לכת עוד יותר והנו כזה בו התיימרה האגודה למנות את המבקש כנאמן נוסף או חלופי יחד עמה. כאמור המבקש אינו מתכחש לכך שהוא מנהל את בית הכנסת. מכוח מה הוכר כמחזיק אם לא מכוח ניהול זה? (הרי השינויים המבניים שהכניס המבקש או או ועד קהילת בעלזא נגעו כאמור בעיקר כפי שקביעתי, לעבודות מיזוג). ואכן אף בהסכם העניקה המשיבה 2 לועד קהילת בעלזא שלצורך הענין חופף את המבקש, את הסמכות לנהל המניינים והתפילות. גם אם לשיטת המשיבה 2 חרגו המבקש וועד קהילת בעלזא מעל ומעבר לניהול מנייני תפילות, הרי בפועל ולמצער, אם מעיינים בהסכם ומבינים נפקותו התיימר האחרון להעניק להם סמכות של ניהול בית הכנסת או לפחות ניהול משותף. זהו מצב בו ממנה נאמן ההקדש נאמן אחר תחתיו או יחד עמו. כוח זה אינו מסור לנאמן, אלא אם נשמר לכך כוחו בתנאי ההקדש – מה שכאמור לא הוכח. מותר למקדיש למנות מלכתחילה כמה נאמנים במשותף, כל אחד ותפקידו שנמסר לו. אך מרגע שמונה אחד או יותר, נפל הפור. ככל שלא נקבעה בתנאי הנאמנות דרך להחליף מי מהם, הרי שהדרך לכך עוברת דרך החלטה שיפוטית: סע' 21 לחוק הנאמנות קובע כאמור את הדרך הנוספת למנות נאמן להקדש, אם אין מינוי בכתב ההקדש, או משנבצר מנאמן למלא תפקידו או שחדל או לא התחיל למלאו: בית המשפט (הכוונה לביהמ"ש המחוזי – סע' 37 לחוק הנאמנות) הוא שרשאי אז למנות נאמן. אין חולק כי בית המשפט המחוזי לא מינה את המבקש כנאמן ההקדש.
26. הפועל היוצא מכל המקובץ הנו שהמשיבה 2, בכשירותה כנאמן, התיימרה לעשות את מה שהדין אינו מאפשר לה, ואין תוקף לאותו הסכם שבינה לבין המבקש, עליו נסמך האחרון כדי לבסס חזקה כדין.
27. ועוד בסיכומי התשובה שלו ניסה ב"כ המבקש לחמוק , גם אם בשפה רפה, מתחולת סע' 10(ד). לדבריו, "בהתאם לסע' 2 לחוק הנאמנות "נאמנות נוצרת על פי חוק, על פי חוזה עם נאמן או על פי כתב הקדש. במקרה דנא, משיבה 1 אפילו לא ניסתה להצביע על מי משלוש האפשרויות הנ"ל כמקור
--- סוף עמוד 40 ---
ליצירת נאמנות, מן הטעם שאף אחד מהם לא מתקיים בענייננו. אכן מדובר בהקדש בפועל אולם לא מכוח כתב הקדש". אם כן הטענה כעת, ככל שירדתי לפשרה, הנה שמאחר ועסקינן בהקדש שלמעשה, בלא כתב הקדש, גם אין נאמן, וממילא אין תחולה לסע' 10(ד) הנ"ל. אין ממש בטענה. סע' 17(ג) של חוק הנאמנות, ולפניו סע' 37 של פקודת ההקדשות לצרכי צדקה הכירו באפשרות נוספת להכרזה והכרה בהקדש – בפועל, גם משעה שאין כתב הקדש. אך אותה הכרזה, תנאי לה שיש אכן הקדש; ואמרת הקדש, אמרת נאמנות. הקדש אינו חי הנושא עצמו בלא נאמנות. וכאמור וכפי שהוכר בהלכה – באין נאמן – גם אין נאמנות.