--- סוף עמוד 277 ---
יתרה מזו, כאמור, הסכימו הצדדים בתחילת הדיון בבית המשפט המחוזי, כי "העובדות המתוארות בכתב התביעה הן העובדות הנכונות ונטען רק לגבי משמעותן המשפטית". בסעיף 5לכתב התביעה נאמר - "תחילת ההקדש נקבעה בשטר ההקדש, לאחר אריכות ימיה ושנותיה של התובעת (היא המשיבה - י' מ')". במצב דברים זה מנועה המערערת מלטעון שההקדש כבר החל, שכן היא הסכימה לעובדה שתחילת ההקדש נקבעה לאחר אריכות ימיה של המשיבה.
.19עתה נפנה לבדוק, האם התקיימו התנאים הקבועים בחוק הירושה לעניין עריכת צוואה. חוק הירושה קובע מספר דרכים לעריכת צוואה, אשר אחת מהן הינה צוואה בפני רשות. לעניין זה קובע סעיף 22 לחוק הירושה:
"(א) צוואה בפני רשות תיעשה על-ידי המצווה באמירת דברי המצווה בעל פה בפני שופט או רשם של בית-משפט מחוזי או של בית-משפט שלום, או בפני חבר של בית-דין דתי, כמשמעותו בסעיף 155, או בהגשת דברי הצוואה בכתב, על ידי המצווה עצמו, לידי שופט, רשם או חבר בית-דין דתי כאמור.
(ב) דברי הצוואה כפי שנרשמו על-ידי השופט, הרשם או חבר בית הדין הדתי או כפי שהוגשו לידו, ייקראו בפני המצווה, הוא יצהיר שזו צוואתו, והשופט, הרשם או חבר בית הדין הדתי יאשר על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר כאמור.
...".
לאור האמור לעיל, התנאים הצריכים להתקיים לעניין עריכת צוואה בפני בית-דין דתי הינם: א. הגשת דברי הצוואה בכתב על-ידי המצווה עצמו לידי חבר בית-דין דתי; ב. דברי הצוואה כפי שהוגשו ייקראו בפני המצווה; ג. המצווה יצהיר שזו צוואתו; ד. חבר בית הדין הדתי יאשר על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר כאמור.
כאמור, קבעה השופטת המלומדת בבית המשפט קמא, כי "רואים בשטר ההקדש החתום על-ידי המקדיש והמאושר על-ידי חברי בית הדין, צוואה כנדרש על פי חוק הירושה". לדעתי, צדקה השופטת המלומדת במסקנתה זו. שטר ההקדש הוגש לבית הדין הרבני האזורי בירושלים, ולפי סעיף 155(ו) לחוק הירושה נכלל בית-דין זה בגדר המונח "בית-דין דתי". שטר הקדש זה נחתם בפני חברי בית הדין, ובתחתיתו צוין דבר אישורו על-ידי בית הדין לאמור:
"אחרי ההצהרה דלעיל שחתמה בפנינו המקדישה הנ"ל (המשיבה בערעור - י' מ')
--- סוף עמוד 278 ---
לקיים את כל האמור לעיל ואחרי עיון בדבר יצא מאתנו ליסד ולאשר ולקיים את ההקדש הנ"ל בכל תנאיו דלעיל." מכאן, שהתקיימו התנאים א ו-ד שהוזכרו לעיל. אשר לתנאים ב ו-ג, חזקה עליהם שהתקיימו, וזאת לאור חזקת התקינות (presumption of regularity), אשר לא נסתרה על-ידי המערערת.