פסק-דין
השופט ג' בך: העובדות
.1ביום 2.3.84נחתם חוזה בין המערערת למשיבה 1(להלן - המשיבה), לפיו
התחייבה המערערת להשלים, עבור המשיבה, בנייתם של בניינים וחנויות בשכונת פסגת
זאב שבירושלים. תוקפו של החוזה הותלה תחילה בתנאי מתלה, אשר לא קוים, אך
למרות זאת המשיכה המערערת בבנייה, ובסביבות חודש דצמבר 1985הזמינה את המשיבה לקבל לרשותה את המבנים בפרויקט, ובין היתר את שתי החנויות שהיו מסומנות 8-7, ו-11, שהן העומדות במרכז הערעור שלפנינו.
בקשר עם ביצועו של הפרויקט נותר חוב, שאינו שנוי במחלוקת, אותו חבה
המשיבה למערערת. ערכו של החוב, נכון לסוף שנת 1985, עמד על כ-500, 138ש"ח.
לטענת המערערת, סירבה המשיבה לקבל את החנויות, מהטעם שהעבודה בהן טרם
הושלמה. בפועל נותרה החזקה בחנויות בידי המערערת, ועם סיום העבודות היא עיכבה אותן תחת ידה, וזאת על-מנת להבטיח את תשלום החוב על ידי המשיבה. בחודש יולי 1987גילתה המערערת, להפתעתה, כי המשיבה פלשה לחנויות ותפסה בהן חזקה על ידי שהחליפה את המנעולים בדלתות החנויות.
גירסת המשיבה לעומת זאת הייתה, ועודנה, כי המפתחות לכל היחידות באתר נמסרו לה בשנת 1985, עת השלימה המערערת את עבודות הבנייה, ובכך נמסרה לה החזקה בנכסים.
לדברי המערערת, הרי עם היוודע לה דבר הפלישה פנתה היא מיד לבית המשפט בתביעה בסדר דין מקוצר לסילוק יד המשיבה מהחנויות, וכן הגישה בקשה למתן צו מניעה זמני, האוסר
--- סוף עמוד 60 ---
על המשיבה למכור, להעביר או למסור את החזקה בחנויות. צו מניעה זמני כמבוקש
אכן ניתן ביום .16.8.87
בין לבין נכנסה המשיבה להליכי פירוק, והינה מיוצגת בערעור זה על ידי
המפרק, עורך דין באום.
יש לציין, כי החנויות שבמחלוקת נמכרו בשלב מסוים, לפני מועד הפירוק והגשת התביעה, לגברת רות גולדשטיין (המשיבה 2), שהיא אשתו של אחד ממנהלי המשיבה, והנ"ל אף הספיקה למכור את אחת החנויות (אשר סימונה 8-7) לאברהם וסימה בר נוי. החזקה בחנות נמסרה לזוג בר נוי. לטענת המשיבות, נמסרה גם החנות השנייה לצד ג'.
.2בהמרצה נושא ערעור זה נתבקש בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (הנשיא, הגב' ח' אבנור) להצהיר, כי למערערת זכות עיכבון בחנויות האמורות, ולצוות על
החזרת החזקה בהן למערערת. בית המשפט קמא דחה את הבקשה, ומכאן הערעור שלפנינו.
.3המחלוקת העומדת לדיון בפנינו חובקת בתוכה שאלות עובדתיות ומשפטיות
כאחד, ואנסה לדון בנושאים השונים על פי סדרם ההגיוני: