פסק דינו של בית הדין האזורי
8. לאחר שבחן את הראיות שהציגו הצדדים ולאחר שבפניו העידו רמה, בן זוגה השותף גם הוא במסעדה - מר עוזי בן צבי (להלן: עוזי), בִּתם של בני הזוג בן צבי - אלה בן צבי סגלי (להלן: אלה) העובדת גם היא במסעדה, גב' סיגלית קרני - יועצת כלכלית למערערת (להלן: גב' קרני), גב' טל אלדר - מאמנת אישית ועסקית של רמה (להלן: גב' אלדר), וגב' אורית כהן - מנהלת החשבונות במערערת, קיבל בית הדין האזורי את תביעתה של מירב, למעט ברכיב אחד.
9. בית הדין האזורי סקר את התפקידים שביצעה מירב בהתאם לטענותיה ואת התפקידים שביצעה בהתאם לטענות המערערת עם שובה של מירב מחופשת הלידה בראשית שנת 2012. כך, נדחתה טענת המערערת לפיה עם שובה של מירב פוצל התפקיד שלה כך שאת ניהול הפרונט ביצע עובד אחר, עד להשתלבותה המחודשת והמלאה בעבודת המסעדה. לעניין זה קיבל בית הדין האזורי את גרסתה של מירב לפיה "כחודש לאחר שובה מחופשת הלידה, תם הפיצול והתובעת שבה לנהל גם את המסעדה וגם את הפרונט" (פסקה 8 לפסק הדין). הלכה למעשה נמצא כי לכתחילה פיצול התפקיד נעשה על מנת להקל על אלה, שהתבקשה להחליף את מירב בזמן בו הייתה בחופשת לידה, ולא כדי להקל על מירב לאחר הלידה, כטענת המערערת.
10. גרסתה של מירב התקבלה גם ביחס לשאלת שכרה הקובע. ראשית, מאחר שהמערערת לא השכילה להציג תחשיב מפורט בעניין זה, בעוד מירב הציגה חישוב מפורט מטעמה. יתר על כן, בית הדין האזורי התרשם כי חלק ניכר משכרה של מירב שולם במזומן ולא דווח בתלוש השכר. לפיכך נקבע כי "תלושי השכר שקיבלה התובעת אינם משקפים כלל את השכר שקיבלה התובעת בפועל" (פסקה 27 לפסק הדין). בהתחשב בעובדה זו ומאחר ש"התובעת הציגה חישוב של ממוצע השכר. הנתבעת לא הציגה חישוב נגדי וביקשה להסתמך על תלושי השכר" קבע בית הדין האזורי כי "הוכחה ומתקבלת גרסת התובעת ביחס לחישוב שכרה הקובע". אשר על כן נקבע כי שכרה החודשי הממוצע של מירב במהלך העסקתה במערערת הוא 13,500 ש"ח, וזאת בהתאם לתחשיבים שהביאה מטעמה.
11. לעניין נסיבות סיום העסקתה של מירב במערערת נקבע כי למרות שלא נמסר לה מכתב פיטורים ולמרות שבחרה שלא להתייצב לשימוע אליו זומנה, הרי שהלכה למעשה מדובר בפיטורים. בתוך כך נדחתה טענת המערערת לפיה כבר בחודש ינואר 2013 הודיעה מירב לרמה על כוונתה לעזוב תוך מספר חודשים את העבודה במערערת. בית הדין האזורי סקר ארוכות את העדויות שנשמעו בסוגיה זו והתרשם כי "מכלל העדויות עולה כי התובעת לא הסתירה את העובדה שבחנה אפשרויות שונות, לדוג' בתל אביב ובחיפה. באף אחת מהעדויות לא מדובר במשהו קונקרטי, אלא בגישוש בלבד" (פסקה 57 לפסק הדין). נוסף על כך קבע בית הדין האזורי כי "הנתבעת והעדים לא נתנו כל הסבר או ביסוס לטענת הנתבעת לפיה התובעת הודיעה כי תתפטר דווקא בחודש יוני" (פסקה 58 לפסק הדין).
12. בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי החל מהיום בו הודיעה מירב לרמה על היותה בהריון (בשנת 2013), חל שינוי ביחסה של רמה - ואף של עוזי ואלה - למירב, מתוך מטרה להביא לבסוף לכך שתעזוב את העבודה במערערת. בית הדין האזורי התרשם כי לשיטתה של רמה לא היה זה סביר שמירב תוכל למלא את תפקידיה במערערת באותו אופן לאחר הלידה הצפויה שכן "רמה סברה כי יש שוני בין ההיריון הראשון להריון השני וכי התובעת לא תוכל לשוב לעבודה כמקודם, כאשר יש לה שתי תינוקות, ונוכח השינוי בתפקידה" (פסקה 83 לפסק הדין).
13. בית הדין האזורי קבע גם כי חלה הרעה בתנאי העסקתה של מירב לאחר ההודעה האמורה על היותה בהריון. לעניין זה התרשם בית הדין האזורי כי ממירב נשללו סמכויות שהיו באחריותה, ללא סיבה מוצדקת, ונעשו מאמצים על ידי רמה על מנת להפוך את מציאות עבודתה של מירב במסעדה לבלתי נסבלת, במטרה להביא אותה לעזוב את העבודה. כך למשל נקבע בפסק הדין כי ממירב נשללה האחריות על שיווק האירועים ועל הטיפול בהתחשבנות הכספית מול הלקוחות לאחריהם. בית הדין האזורי ציין לעניין זה כי השכר בגין שיווק האירועים שולם למירב גם לאחר מכן אולם אין ספק כי מדובר בשלילת חלק מסמכויותיה ללא הסכמה וללא תיאום; תוספת השכר ששולמה לשף האירועים הופחתה מהעמלה ששולמה למירב, כשצעד זה נעשה ללא תיאום עם מירב וללא הסכמתה; רמה החלה לבוא בטענות מקצועיות שונות כלפי מירב כשטענות מסוג זה לא נשמעו כלפיה אלא לאחר ההודעה על היותה בהריון; הסיסמה לתיבת הדוא"ל של מירב במסגרת עבודתה מערערת הוחלפה מבלי ליידע אותה; ולבסוף ביום 10.8.2013 נשללה ממירב האחריות על ניהול האירועים, כך שלמעשה תפקידה של מירב במערערת נותר ריק מתוכן.
14. על יסוד האמור בית הדין האזורי התרשם כי "מדובר בתהליך מתמשך ושיטתי לדחוק את רגלי התובעת (מירב - ו.ו.ל) מחוץ לעבודתה" (פסקה 104 לפסק הדין). נוסף על כך קבע בית הדיו האזורי כי מירב "הוכיחה באמצעות דוגמאות רבות, שלא נסתרו, כי למרות שהייתה עובדת מוערכת ומקצועית קודם להודעה על ההיריון השני, ננקטו נגדה לפתע פעולות שצמצמו את סמכויותיה וזכויותיה באופן חד צדדי וללא הנמקה ראויה" (פסקה 86 לפסק הדין), כשצעדים אלו נעשו "באופן חד צדדי ובמטרה לגרום לה לעזוב את עבודתה בנתבעת" (פסקה 87 לפסק הדין).
בית הדין האזורי הוסיף וקבע כי בנסיבות המתוארות אין לראות בדוא"ל ששלחה מירב לרמה ביום 18.8.2013 כמכתב התפטרות, אף אם משתמע ממנו כי היא מבקשת לעזוב את העבודה. זאת, למרות שדקות ספורות לאחר מכן נשלח למירב זימון לשימוע לפני פיטורים, אליו בחרה שלא להתייצב, מאחר ש"ההזמנה לשימוע הייתה בדיעבד מתוך ידיעת התוצאה" (פסקה 122 לפסק הדין).
15. לנוכח התנהלות זו של המערערת, של רמה, עוזי ואלה, כלפי מירב, הגיע בית הדין האזורי למסקנה ברורה לפיה "הנתבעת הבהירה לתובעת בין בעל פה ובין במעשים, שלא תוכל להמשיך לעבוד בנתבעת, רוקנה את תפקידה מתוכן, מנעה ממנה גישה למידע, והלכה למעשה הביאה את התובעת להודיע על התפטרותה" (פסקה 106 לפסק הדין). לפיכך קבע בית הדין האזורי כי "בנסיבות אלה, הוכח כי מדובר בפיטורים" (שם).
16. לעניין תחולת צו ההרחבה בענף אולמות וגני האירועים (להלן: צו ההרחבה) התרשם בית הדין האזורי כי תחום האירועים היה תחום רווחי יותר מבחינת המערערת ולפיכך קיבל קדימות ועדיפות ביחס לפעילות המסעדה הרגילה. לעניין זה נקבע בפסק הדין כי בהתאם לראיות הצדדים בשאלה זו הרי ש"עיקר הרווח של הנתבעת היה מאירועים שהתקיימו במקום" (פסקה 44 לפסק הדין). מכאן, נפסק, צו ההרחבה חל על המערערת.
17. אחר דברים אלו חויבה המערערת בתשלום הסכומים הבאים למירב: פיצויי פיטורים בשיעור 32,079 ש"ח; דמי הודעה מוקדמת בשיעור שכר ממוצע של חודש אחד וסך הכול 13,500 ש"ח; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בשיעור 27,000 ש"ח; בגין פיטוריה של מירב בהיותה בהריון וללא קבלת היתר מהממונה על עבודת נשים חויבה המערערת בפיצוי מכוח סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954 (להלן: חוק עבודת נשים או החוק) בשיעור 131,625 ש"ח; בגין הפחתת שכרה של מירב במהלך ההריון בניגוד לסעיף 9א לחוק, חויבה המערערת בפיצוי בשיעור 50,625 ש"ח; בגין אפלייתה של מירב עקב היותה בהריון חויבה המערערת בפיצוי מכוח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן: חוק שוויון הזדמנויות) בגובה 6 משכורות ממוצעות ובסך הכול 81,000 ש"ח; כתוצאה מהקביעה כי צו ההרחבה חל על המסעדה, חויבה המערערת בגין הפרשי הפרשות לביטוח פנסיוני בסך 10,028 ש"ח, בגין הפרשי תשלומי דמי הבראה בסך 1,590 ש"ח, ובגין הפרשות לקרן השתלמות בסך 821 ש"ח. נוסף על האמור חויבה המערערת בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 35,000 ש"ח.