20. לשיטתו של מר זאייץ, הוא העביר לחברה, מכספו הפרטי, סך של 25,000 ₪, אותם יש להשיב לידיו, או לחילופין לקזז אותם מיתרת חוב ההלוואה שלו.
21. הוסיף מר זאייץ וטען לקיפוח זכויותיו, לרבות זכותו לקבל בונוסים במידה והמחזור החודשי של החברה יהיה מעל 75,000 ₪, כפי שהוסכם בסעיף 11(ב) להסכם; שיפוי בגין הפרת זכויות סוציאליות, כגון הפרשי שכר, פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה.
22. לשיטתו של מר זאייץ מקום בו שקלול הזכויות המגיעות לו עולה על חשבון יתרת ההלוואה, יש להורות כי לא נותרה יתרת חוב כלשהי, וכפועל יוצא - גם על הסרה של השיעבוד אשר הוטל לטובת החברה על הדירה.
23. בכתב התביעה הוסיף מר זאייץ וטען כי נוכח קיומה של אופציה, במסגרת הוראות ההסכם בין הצדדים, על פיה הוא יהא זכאי לקבל 40% מפעילות החברה, ובהינתן הנתונים העובדתיים, יש להורות כי הוא אכן זכאי לקבל 40% משווי המלאי והנכסים של החברה.
24. לפיכך, מר זאייץ עתר לסעדים הבאים:
24.1 השבת הכספים אשר נמשכו שלא כדין מחשבון החברה בסך של 472,748 ₪.
24.2 מתן סעד הצהרתי על פיו לא נותרה יתרת חוב של מר זאייץ בגין ההלוואה;
24.3 צו עשה המורה על הסרת השעבוד שהוטל על הדירה.
24.4 סעד הצהרתי על פיו זכאי מר זאייץ להירשם כבעלים של 40% משווי נכסי החברה העומדים לחלוקה, לאחר פירעון חובותיה לנושים.
ביחס לסעד זה יצוין כי בדיון ביום 6.9.2018 , הודיע מר זאייץ כי הוא אינו עומד על עתירתו לקבלת חלק זה או אחר מנכסי החברה.
תמצית טענות הנתבע – מר בראל
25. לטענת מר בראל, עמד מר זאייץ, למיטב ידיעתו, בהתחייבויות החוזיות המתייחסות למחזורי הפעילות בהיקף של כ- 85,000 ₪ לחודש, וזאת ביחס לשנת 2014, ובהיקף של כ- 126,000 ₪ לחודש, בשנת 2015.
26. לשיטתו, כל הפרת התחייבות, ככל והייתה כזו, נבעה ממעשיו ומחדליו של מר אהרוני בלבד, לרבות לעניין משיכת הכספים וההשקעות בגאנה, משיכת כספי משכורות, והוצאות שונות.
מר בראל הוסיף וטען כי הוא פעל ועשה כל שביכולתו על מנת לגייס את שיתוף הפעולה של מר אהרוני בהסדרת המחלוקת מול מר זאייץ, לרבות על דרך של קידום ישיבות הנהלה, אך כל אלו לא צלחו עקב התנהלותו של מר אהרוני.
תמצית טענות הנתבע – מר אהרוני
27. בכתב הגנתו, טען מר אהרוני כי דין התביעה להידחות וזאת בהעדר סמכות עניינית (אשר לשיטתו נתונה, בחלקה, לבית הדין האזורי לעבודה).
28. לגופה של התביעה נטען כי אין מקום להורות על הסרת השעבוד אשר הוטל לטובת החברה על המקרקעין וזאת עת שהתביעה הוגשה קודם שחלפו חמש שנים ממועד חתימת ההסכם, ומר זאייץ טרם סילק את ההלוואה במלואה ובהתאם לתנאיה.
מר אהרוני ביקש להדגיש כי הוא עצמו לא חתם על ערבות אישית לטובת מר זאייץ.
עוד נטען כי מטרת הבקשה להסרת השעבוד הינה, בין היתר, ניסיון להבריח את הנכס מפני נושיה של אחותו של מר זאייץ, המצויה בהליך של פשיטת רגל ועתידה לרשת מחצית מהזכויות.