173. אשר לטלפונים - עולה מן הראיות שהובאו בפנינו, הנתבעת אכן העמידה לרשות השותפים ובני משפחותיהם טלפונים סלולריים (עדות מנדלוביץ עמ' 150 – 151 לפרוטוקול) ואף רכבים (ראו עדות מר דרימר עמ' 222 לפרוטוקול).
מר מנדלוביץ העיד בעניין זה כי הטלפונים ניתנו לו, למר דרימר, למר מולד ולתובע ואף מומנו על ידי החברה כעובדים ולבני משפחותיהם בהיותם בעלי מניות (עמ' 150 ש' 29-30). מר מנדלוביץ אומנם סייג את טענתו וטען כי מדובר בבעלי מניות כל עוד הם עובדים
--- סוף עמוד 70 ---
בחברה. לטענה זו לא מצאנו כל יסוד. מכאן, כי בכל הנוגע לתביעת הנתבעת להשבת מכשיר הטלפון הסלולרי או עלותו בסך של 4,000 ₪, הרי שיש לדחותה.
174. אשר לרכב – לטענת הנתבעת מחזיק התובע ברכב החברה והוא סירב להשיבו לידיה עם סיום עבודתו. הנתבעת ביקשה לחייב את התובע בגין שווי הרכב במועד סיום עבודתו בסך של 47,000 ₪ (על פי מחירון לוי יצחק). התובע טען מנגד כי הרכב (שנת יצור 2001) נרכש מכח חברותו בקבוצה והוחזק על ידו בנאמנות כאשר לאחר חתימת הסכם 2006, הועבר הרכב לחזקתו המלאה וכי לאחר הקמת הקבוצה בשנת 2006 לא היתה כל כוונה שהוא יוחזר לחברה (סעיף 53 לתצהיר התובע). טענת התובע בענין זה לא נסתרה.
כעולה מהעדויות, נרכשו בעבור כל בעלי המניות וגם לחלק מבני משפחותיהם רכבים לשימושם (עדות מר דרימר עמ' 222 ש' 4-5 לפרוטוקול) וזאת מכח היותם שותפים בחברה ולא מכח היותם עובדים. בנסיבות אלה, אין יסוד לדרישת ההשבה של הרכב או תמורתו עם סיום עבודתו של התובע.
175. אשר לטענה בדבר שימוש שלא כדין - מר קידר ציין בתצהירו כי לנתבעת הסדר עם תחנות הדלק והתובע נדרש לעשות שימוש בכרטיס אשראי בעבור דלק רק במקרים חריגים. עוד ציינה הנתבעת כי הרכב שהעמידה לרשות התובע נצרך לשימוש בסולר ולא בבנזין אך התובע לא הקפיד להעביר אליה את הקבלות ועל כן לא ניתן היה לראות את השימוש הפסול שעשה התובע ואשר בשנת 2012 עמד על קרוב ל-7,000 ₪ (סעיפים 185-188 ונספח 51 לתצהיר קידר) מכאן מבקש מר קידר לגזור את שיעור ההוצאות החורגות למשך 7 שנים רטרואקטיבית.
176. ראשית, טענת מר קידר כי השימוש שעשה התובע נעשה שלא כדין, לא הוכחה. מהעדויות שהובאו לעיל עולה כי לא ניתנה כל הגבלה באשר לשימוש בכרטיסי האשראי, כי בעלי המניות והמנהלים יכלו לרכוש מוצרים והוצאות שונות בכרטיסי האשראי וכי מדובר היה בנוהג ששרר בחברה זמן רב לפני שהתובע קיבל כרטיס לשימוש. התובע טען כי לפני שקיבל כרטיס אשראי עשה שימוש בהמחאות שעליהן חתמו מר מנדלוביץ ומר בזק (עמ' 54 לפרוטוקול). גרסתו זו לא נסתרה. מעדותו של מר מנדלוביץ עולה כי עד למועד סיום עבודתו, לא נדרש התובע להשיב את חיובי האשראי ואיש לא הגביל את סוגי השימוש. אכן, עדי הנתבעת טענו כי התובע נתבקש למתן את הוצאותיו ואולם, למרות שלא היתה כל מניעה להגביל את סכום האשראי, איש ממנהלי הנתבעת לא חשב לעשות כן. שנית, טענות הנתבעת בדבר היקף ההוצאות האישיות החורגות לא הוכח ומדובר בהערכה בלבד. אין מקום לחייב עובד בהוצאות חריגות על בסיס הערכה בלבד.