5.2.4 היות הנאשמות תאגידים
נסיבה זו אינה מופיעה במסגרת נסיבות ביצוע העבירה, אך יש מקום להתחשב גם בה כנסיבה הרלבנטית לקביעת מתחם הענישה (סעיף 40יב לחוק העונשין קובע שהרשימה בסעיף 40ט הינה רשימה פתוחה וכי בית המשפט מוסמך לשקול נסיבות נוספות הקשורות בביצוע העבירה לשם קביעת מתחם העונש ההולם). אני סבורה כי ביצוע עבירות ע"י תאגיד של דיווחים כוזבים ומטעים, במטרה להטעות משקיעים, מהווה נסיבה מחמירה בנסיבות ביצוע העבירה. תאגידים ככלל, ותאגידים ציבוריים בפרט, נהנים כששערי המניות שלהם עולים, והם נהנים מאמון המשקיעים בשוק ההון, ומהאפשרות לגייס הון במחירים אטרקטיביים. ניסיון להשפיע על אמון זה בדרכי מרמה, ברישומים כוזבים ופרטים מטעים חמור ביותר. זאת, כיון שעבירות מסוג זה קשה מאד לגלות, כפי שמעיד המקרה שלפניי.
במקרה זה מכתב האישום המתוקן עולה פרשיה חמורה ביותר בנסיבותיה, הנובעת, בין היתר, מכך שהנאשמות הן תאגידים. החומרה נובעת מכך שאין מדובר בעבירה שביצע אדם אחד, אלא בעבירה שביצע תאגיד, כתוצאה ממעשיהם של אורגנים, נושאי משרה ועובדים רבים, בהם הבכירים ביותר בקבוצת אפריקה תעשיות, מעשים שבוצעו בחסות ההתחשבנות והדוחות המאוחדים, במשך 4 שנים. הראייה היא שגילוי המעשים הביא להפחתת הון כוללת בסכום של עשרות מיליוני שקלים. עובדות כתב האישום מלמדות על כך שביצוע העבירות התאפשר תחת החסות התאגידית, וההתחשבנות בין החברות.
5.3. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת והראויה
5.3.1. מדיניות הענישה בעבירות דיווחים כוזבים במטרה להטעות
השיקול השלישי עליו יש לתת את הדעת במסגרת קביעת מתחם הענישה האובייקטיבי (השלב הראשון) הוא רצף בענישה או התייחסות לענישה בנסיבות דומות. בדברי ההסבר להצעת החוק, במסגרתה נחקק סימן א'1 לחוק העונשין (תיקון 113) נאמר כי יש לעשות שימוש במדיניות הענישה הנוהגת, רק אם "המדיניות הנוהגת משקפת את עקרון ההלימות...ואילו כאשר יש פער בינה לבין המדיניות הראויה תועדף המדיניות הראויה". אמנם המילים "המדיניות הראויה" הושמטו מהחוק, אך נראה, כי כפי שמציינים ואקי ורבין, הבניית הענישה, ממילא על בית המשפט לקבוע את המתחם על פי עקרון ההלימה. לדבריהם (בעמ' 437):
"מדיניות הענישה הראויה "משמעה ענישה בהתאם לעקרון ההלימה, שממילא מחויבת. לאור כך, אם מצא בית המשפט שגזר הדין שניתן לפני התיקון (מדיניות הענישה הנהוגה) מבטא את עקרון ההלימה, הלה ישתמש בו כדי לגזור את מתחם העונש ההולם. אם מצא בית המשפט שגזר הדין שניתן לפני התיקון מבטא עיקרון אחר, עליו להתעלם ממנו ולקבוע מתחם על פי המדיניות הראויה הנגזרת מעקרון ההלימה. נמצא אפוא שהמדיניות הנוהגת נועדה לשמש כלי עזר לקביעת המתחם רק כאשר היא ניתנה מתוך גישה גמולנית".