כב' השופטת עדנה ארבל בע"פ 1323/13 רך חסן נ' מ"י (פורסם בנבו, 2013, להלן: עניין חסן, בפסקה 11 לפסק דינה), עמדה על כך כי "אין זהות בין מתחם העונש לבין טווח הענישה המקובל", שכן טווח הענישה המקובל מבטא את מדיניות הענישה הנהוגה, וכאמור זו התחשבה רק במקצת השיקולים המשפיעים על עיצובו של המתחם (עוד ראו לעניין זה ע"פ 4115/08 אבנר גלעד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 2011), פסקה 37 לפסק דינו של כב' השופט, לימים הנשיא, אשר גרוניס.
בהצעת חוק העונשין (תיקון מס' 128) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשע"ו-2016 (ה"ח הממשלה, 1052 (2016, להלן: הצעת החוק לתיקון הבניית שיקול הדעת), מוצע לתקן אתסימן א'1 , בין השאר לעניין מדיניות הענישה המקובלת. על פי דברי ההסבר, מאז תיקון החוק בעניין זה נצבר ניסיון שהציף כמה בעיות וקשיים, שאחת מהן היא אי השוויון בענישה, גם לאחר תיקון 113. על כן מוצע להקים וועדה מייעצת לענייני ענישה, שתפקידה יהיה לאסוף מידע ולערוך מחקרים על מדיניות הענישה, וממצאיה ישמשו את בית המשפט בבואו לקבוע את מדיניות הענישה הנהוגה, לצורך קביעת העונש ההולם (דברי ההסבר להצעת החוק, בעמ' 1078). מהאמור לעיל עולה שיש להתייחס לעניין הענישה הנוהגת.
ב"כ המאשימה סבר כי לולא הנסיבות המיוחדות לקולא היה מקום להטיל על הנאשמות קנס של מאות אלפי שקלים. אני סבורה כי לולא הסדר הטיעון היה על הנאשמות לשלם קנס של לפחות מיליון וחצי שקלים שיהיה ביחס תואם להיקף העבירות שבוצעו. עם זאת, קשה להקיש ממקרים דומים, שכן בענייננו, הנאשמות שלפניי לא הפיקו רווח לעצמן מהעבירות, כאשר אבי מוטולה, היה נושא משרה הן בנאשמות, הן באפריקה ישראל תעשיות, על דוחותיה רצה להשפיע.
5.3.2 מדיניות הענישה בעבירות שביצע תאגיד
5.3.2.א. העונשים שניתן להטיל על תאגיד
העונש היחיד שקבוע היום בחוק העונשין וניתן להטילו על תאגיד הוא קנס. זאת, לצד הגינוי החברתי שבהרשעה עצמה.
אשר לצעדים אחרים הפוגעים בפועל בנאשמים, אלו אינם מהווים ענישה באופן פורמלי (אם כי ניתן להתחשב בהם במסגרת גזירת דינו של הנאשם בתוך מתחם הענישה). כך למשל נקבע לעניין חילוט, שניתן לנקוט בו לגבי תאגיד בנסיבות מסוימות, כי אינו מהווה ענישה (ראו: בדוח ועדת גולדברג, בעמ' 25, בסעיף 8(א) להצעת הרוב וכן ע"פ 7480/95 מדינת ישראל נ' בן שטרית, פ"ד נב (2) 385, 410 (1998); ע"פ 2333/07 תענך נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 2010) ובש"פ 6817/07 מדינת ישראל נ' סיטבון, פס' 34 (פורסם בנבו, 2007). עם זאת, במקרים אחרים התייחסו לכך כסנקציה מעין עונשית שמטרתה הרתעת הנאשם (ע"פ 7646/07 כהן נ' מדינת ישראל, פס' ח' (פורסם בנבו, 2007); ע"פ 4980/07 אלון כהן נ' מדינת ישראל, פס' 45 (פורסם בנבו, 2010). לדיון בשאלה האם מדובר בענישה נוספת ראו: ואקי ורבין, הבניית הענישה, שם בעמ' 428. עוד ראו לעניין זה, יוני לבני, "עבריינות הצווארון הלבן בישראל האם נעשה די, בתוך: בתוך: משפט צדק? ההליך הפלילי בישראל – כשלים ואתגרים 15 (להלן: לבני, עבירות צווארון לבן). שאלה דומה נוגעת למרשם הפלילי לגבי תאגידים, והאם מדובר בענישה (ראו לעניין זה: רות קמיני "הסיווג הראוי של המרשם הפלילי: על הקושי שבהעברת נטל הענישה לידיים פרטיות ומשמעותו" עלי משפט 327, 340 (2010).