כך כתב השופט (Judge Rakoff):
The injunctive relief, as noted, is pointless. The fine, if looked at from the standpoint of the violation, is also inadequate, in that $33 million is a trivial penalty for a false statement that materially infected a multi-billion-dollar merger. But since the fine is imposed, not on the individuals putatively responsible, but on the shareholders, it is worse than pointless: it further victimizes the victims..
לאחר מספר חודשים הגיעו התביעה והתאגיד הנאשם באותו עניין להסדר חדש שבו התחייב התאגיד לנקוט צעדים שימנעו מעשים דומים בעתיד. ההסכם אושר למרות שבית המשפט עדיין קבע כי מדובר בהסכם שהוא: “better than nothing” but still “half-baked justice at best".. במקרה אחר: United States v. Guidant LLC, Crim. No. 10-mj-67 (DWF), 2010 WL 1729179, at 1 (D. Minn. Apr. 27, 2010). – דובר בתאגיד שעבר את העבירות (דיווח מטעה לרשות התרופות האמריקאית על קוצבי לב) ונרכש ע"י קונגלומרט תרופות אחר. בעת שהסתיים המשפט הפלילי, הקנס הוטל על הקונגלומרט, (253 מיליון דולר), שבמסגרתו לא נעברו עבירות, ולכן כחלק מהסדר הטיעון לא הוכנסו מנגנוני ציות לקונגלומרט הרוכש. בית המשפט לא קיבל את הסדר הטיעון וקבע כי יש להכניס צעדי שיקום גם במצב התאגידי החדש כדי להבטיח מניעת ביצוע עבירות:
“Necessary to ensure that changes are made within the organization to reduce the likelihood of future criminal conduct."
בית המשפט ציין כי קנס נוגע רק לעבר, ואין בו כל השלכה על העתיד, וקבע כי הטלת קנס בלבד ללא צעדים שמטרתם הטמעת שינוי בתאגיד אינה משרתת את מטרות ההליך הפלילי.
על כן, בקביעת מתחם ענישה לתאגידים יש לקחת בחשבון כי לא ניתן באמת לשקול את הגמול המגיע, את עקרון ההלימה. מנגד, אין להלום כי בשל החשש לחדלות פרעון של חברה היא לא תיענש כראוי. גודל החברה "too big to jail" אינו יכול להוות עיר מקלט לעבריינים (ראו לעניין זה: Brandon L. Garrett, Too Big to Jail: How Prosecutors Compromise with the Corporations (2014)). לאור האמור, יתכן שהגיעה העת לשקול לקבוע בחקיקה מגוון עונשים לתאגידים, תוך התאמת המנגנונים לטיבם וטבעם של תאגידים.
בהנחיית פרקליט המדינה 1.14 – מדיניות התביעה בהעמדה לדין פלילי וענישה של תאגיד, נקבע כי מטרת הענישה להוציא את בלעו של התאגיד מפיו (פסקה 13 להנחיה). נקבע כי התביעה תיתן דעתה בגיבוש עמדתה העונשית גם למצבו הכלכלי של התאגיד, ולפגיעה אפשרית בבעלי המניות עובדי החברה ונושיה.