נסטלה וחברי הוועדה הוסיפו כי תמיכת משפחות המייסדים, שהחזיקו ב-24% ממניות אסם, בעסקה (בין בהצבעה בעדה בדירקטוריון אסם ובין בהצבעה בעדה באסיפת בעלי-המניות) - מצביעה על הוגנות תנאי העסקה ועל כך שלא נגרם נזק לבעלי-המניות מהציבור. מבחינת משפחות המייסדים יש לעסקה משמעות כלכלית אדירה. לכן אין לקבל את טענת המבקשת, לפיה המשפחות פעלו בהתאם לשיקולים שאינם עסקיים - וזאת שכן משמעות הדבר היא ויתור שלהן על מאות מיליוני שקלים. כמו כן, אין מחלוקת בדבר יכולתן של משפחות המייסדים לטרפד את העסקה ובדבר היכרותן את החברה.
המשיבים הוסיפו וטענו כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי לנזק הנטען, מאחר שהמבקשת לא הוכיחה כי נסטלה הייתה מוכנה לקיים את העסקה גם במחיר גבוה מזה שהיא שילמה בפועל. במצב כזה, האלטרנטיבה שהייתה עומדת בפני אסם היא הצעה לפי מחיר השוק, שהיה נמוך ב-30% מהצעת נסטלה. דברים אלה מתחזקים לנוכח העובדה שצוינה לעיל, שבפני נסטלה עמדה באותה עת הצעה של גוף מוסדי לרכישת בלוק מניותיו במחיר של 69 ש"ח למניה. כן נטען כי מר תשובה נקט בהנחות ש"מתחו את שוויה" של אסם כלפי מעלה, באופן המאיין אף הוא כל טענה לנזק.
עוד הוסיפו אסם והדירקטורים וטענו כי אותם בעלי-מניות שהצביעו בעד העסקה, אינם יכולים להיות חלק מקבוצת התובעים. לאור זאת, מצטמצמת קבוצת התובעים הרלוונטית לתובענה ב-98%. נסטלה טענה כי יש לדחות את גישת המבקשת לפיה יש לכלול בקבוצה את כל מי שהחזיק במניות אסם ומניותיו נרכשו על-ידי נסטלה במסגרת העסקה, הואיל ואין הומוגניות בקבוצה זו.
המשיבים הוסיפו כי התביעה אינה מתאימה להתברר כייצוגית, וכי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב. לשיטתם, הבקשה הוגשה באופן נמהר, יום עסקים אחד בלבד לאחר האסיפה, וזאת במטרה "לנצח במרוץ" בין המבקשת לבין מבקשים ייצוגיים אחרים. אף חוות-דעתו של פרופ' קידר-לוי "נתפרה בתפרים גסים" כדי לשרת מסקנות שנכתבו מראש. יתר על כן - המבקשת לא חשפה בפני חברי הקבוצה לפני מעשה את העובדה כי היא מבקשת לייצגם, והיא לא חשפה בפניהם את חוות-הדעת הכלכלית שלה. כך, על אף שהמבקשת החזיקה בטיוטת חוות-הדעת מטעמה כבר כשבועיים לפני האסיפה, היא לא עתרה לסעד זמני לעיכוב האסיפה, לא ביקשה להגיש הודעת עמדה במסגרת האסיפה, ולא חלקה את חוות-הדעת עם יתר בעלי-המניות עובר להצבעה.
דיון
הרף הראייתי לדיון בבקשה לאישור תביעה ייצוגית
16. כידוע, בבקשה כמו הבקשה הנוכחית, בה מתבקש בית-המשפט לאשר תביעה ייצוגית, נבחנות טענות המבקשת ברף נמוך יותר מזה שיהיה עליה לעמוד בו במסגרת דיון בתביעה לגופה (אם הבקשה תאושר). יחד עם זאת, הגדרת גובהו של הרף הראייתי צריכה להיעשות לטעמי בכל מקרה לגופו ובהתאם למכלול נסיבותיו.