כאמור, הוועדה בחרה להתחשב בשיעור המינוף כפרמטר "איכותי" במסגרת המשא-ומתן, חלף כימותו במסגרת הערכת השווי. העמדה לפיה יש להתייחס לנתון המינוף ולהעלאת הערך הכרוכה בו, אכן באה לידי ביטוי בפועל במשא-ומתן שניהלה הוועדה כדי לנסות ולמקסם את התמורה עבור בעלי-מניות המיעוט.
עדותו של מר ירושלמי מחזקת את האמור לעיל. גם מר ירושלמי העיד כי מינוף החברה היה אחד הנתונים בהם עשתה הוועדה שימוש במשא-ומתן כדי "להציף ערך":
"אני יודע שאוסם היא במינוף אפס, וכשדנו עם תשובה על המינוף והוא אמר לנו שנסטלה היא 8% אז הוא אמר לנו- אז נעשה 10% ונלך את הדרך בשביל להשפיע על התוצאה עוד פעם כמו הנושא של המכפיל של דן פרופר, שהוא לא היה רלוונטי לדיון אבל הוא עזר לנו במשא-ומתן להציף ערך. כמו הנושא הזה, עזר לנו להציף ערך" (פרוטוקול מיום 26.3.2019, בעמ' 382, ש' 12–17; ור' גם את דבריו שם, בעמ' 381, ואת דבריו בתצהירו בסעיף 18ד).
בחירה זו של הוועדה היא בחירה עסקית-אסטרטגית לגבי אופן ניהול המשא-ומתן. כפי שהובהר לעיל, בבחינת האפקטיביות של עבודת הוועדה, על בית-המשפט להימנע מלהמיר את שיקול דעתה של הוועדה בנוגע לטקטיקת המשא-ומתן שבה היא בוחרת בשיקול דעתו. על בית-המשפט לבחון את התהליך שקיימה הוועדה. כל עוד בית-המשפט מתרשם שתהליך עבודתה הוא סביר ותקין ונועד למטרה שלשמה מונתה הוועדה - להשיא את התמורה עבור בעלי-מניות המיעוט, בית-המשפט לא ימיר את שיקול דעתם של חברי הוועדה בשיקול דעתו שלו בהתייחס לשאלה האם הוא היה בוחר לעשות צעד מסוים במשא-ומתן באופן שונה. לכן, הבחירה של הוועדה בטכניקת המשא-ומתן איננה מעידה כשלעצמה על פגם בהתנהלות הוועדה המיוחדת, ובית-המשפט יימנע ככלל מלהתערב בה.
משכך, אינני מקבלת את טענות המבקשת בהקשר זה.
התייחסות הוועדה למידע מהנהלת החברה ולתחזיות חיוביות בהתפתחות החברה
214. המבקשת טענה עוד כי הוועדה הסתמכה על הערכת שווי שהתבססה על תחזיות שסיפקה הנהלת החברה, אף שהיה ידוע לה כי התחזיות הללו לא כללו התפתחויות חיוביות מסוימות בעסקי החברה. בהקשר זה התייחסה המבקשת לשלושה נושאים בתחזיות: ההפחתה בעלויות הייבוא של מוצרי הקורנפלקס המיובאים מנסטלה כתוצאה מ"רפורמת הקורנפלקס"; התייחסות למנוע הצמיחה של החברה כתוצאה משימוש בפלטפורמות של בעלת השליטה להפצת מוצריה מחוץ לישראל; והגדלת הגמישות התפעולית של החברה בעקבות העסקה.