יחד עם זאת, מאחר שאין חולק כי בוצע בהערכת השווי שינוי בנתון שעשויה להיות לו השפעה משמעותית על מחיר העסקה, שינוי שחברי הוועדה היו צריכים לשים את לבם אליו ולברר את פשרו - היה על המשיבים להבהיר את הטעמים לשינוי, או להוכיח כי בנסיבות המקרה בכללותן לא הייתה חשיבות לבחינת השינוי. המשיבים לא עשו כן. כאמור, הם לא העלו טענות ביחס לנושא זה בסיכומיהם, למעט בהתייחסותם בעקיפין לטענה אחרת. בכלל זה הם לא טענו כי חברי הוועדה לא היו מודעים לשינוי כאשר נקבע המחיר הסופי במשא-ומתן עם בעלת השליטה, או כי המועד שבו התבצע השינוי בשיעור הפרמיה המיוחדת היה מאוחר למועד שבו נקבע המחיר הסופי של העסקה - וכי משכך, לא יתכן כי התקיים קשר סיבתי בין העלאת שיעור הפרמיה לבין המחיר הסופי של העסקה.
242. לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי המבקשת הרימה את הנטל ביחס לפגם הנוגע לפרמיית הסיכון הספציפית. זאת, מאחר שהוועדה לא קיימה דיון ביחס לרכיב זה, וללא קשר לשאלה האם הפרמיה שנקבעה בסופו של דבר שיקפה את הפרמיה ה"נכונה". דיון כזה היה נחוץ בעיקר לאור השינוי שחל בו בהערכת השווי הסופית, בטרם אושרה העסקה באופן סופי על-ידי הוועדה.
הפגם העשירי - הטענה כי הוועדה לא בחנה את חוות-דעת ההוגנות באופן ביקורתי ומעמיק
243. טענה נוספת שהעלתה המבקשת היא כי הוועדה לא בחנה את חוות-דעת ההוגנות, שנערכה על-ידי פרופ' וינר מחברת היעוץ אסכולה, באופן ביקורתי ומעמיק. לשיטתה, אסכולה לא הציגה בפני הוועדה את הערכות השווי שהיא ביצעה לאסם ואת הנתונים שעמדו בפניה בהכנת חוות-דעת ההוגנות, ואילו חברי הוועדה לא ביררו זאת. הוועדה לא ביררה מהן תוצאות שלוש הערכות השווי שנערכו, ולא ערכה דיון בהנחות ובנתונים העיקריים שעמדו ביסודן.
המבקשת הדגישה כי ההליך האינפורמטיבי המשמעותי בחוות-דעת ההוגנות אינו בא לידי ביטוי בעצם מסקנת ה"הוגנות", כי אם בניתוח השווי התומך בה. ואולם, הניתוח התומך במסקנת ההוגנות כלל לא הוצג לוועדה, ולכן ממילא לא נבחן על-ידיה. בנסיבות אלה – כך נטען – הסתמכות הוועדה על חוות-דעת ההוגנות לא הייתה סבירה.
244. בסיכומיהם, לא התייחסו המשיבים באופן ספציפי לטענות בדבר טיב הביקורת שהפעילה הוועדה על חוות-דעת ההוגנות. בתשובותיהם לבקשת האישור, הובהר כי טענות המבקשת בקשר עם חוות-דעת ההוגנות נסוגות לאור הגנת ההסתמכות בתום לב על חוות-דעת מומחה (ר' למשל התשובה מטעם חברי הוועדה, בסעיף 54). באופן דומה טענו המשיבים בסיכומיהם, לגבי הערכת השווי, כי טענות המבקשת לגבי התמורה שנקבעה בה ולגבי מידת הביקורת שהפעילה עליה הוועדה - נסוגות לאור חזקת התקינות שמקורה בכלל שיקול הדעת העסקי, כמו גם לאור הגנת ההסתמכות בתום לב על חוות-דעת מומחה.