246. כזכור, המבקשת טענה כי חברי הוועדה לא דנו באופן ביקורתי ומעמיק בחוות-דעת ההוגנות, כי אסכולה לא הציגה לחברי הוועדה את הנתונים שעל בסיסם נערכה חוות-דעת ההוגנות, וכי חברי הוועדה לא ביררו זאת. לכן, לגישתה, הסתמכותם על חוות-דעת ההוגנות איננה סבירה.
אינני מקבלת את הטענה. ראשית, כאמור לעיל, מפרוטוקול הדיון בוועדה מיום 31.1.2016 ניתן לראות כי לאחר שממצאי חוות-דעת ההוגנות הוצגו על-ידי אסכולה לוועדה, חברי הוועדה אכן פנו לנציגי אסכולה והעלו מספר שאלות, לרבות בנושאים של שיעור המינוף והגמישות הסינרגטית. בכלל זה הם דנו, כאמור לעיל, גם בהבדלים בין חוות-דעת ההוגנות להערכת השווי של טריגר פורסייט.
כפי שהובהר לא אחת לעיל, בית-המשפט צריך להיזהר מהתערבות יתר בשיטות העבודה של הוועדה, כל עוד מדובר בשיטות סבירות שמכוונות להשגת התוצאה לשמה הם מונו. גישת הוועדה ביחס לחוות-דעת אסכולה היא סבירה בעיני, ולכן אינני סבורה שהעובדה שאסכולה לא הציגה בפני הוועדה את מסד הנתונים המלא שעל בסיסו היא ערכה את חוות-דעת ההוגנות, או שהוועדה לא דרשה כי כך ייעשה, מהווה פגם בהתנהלות הוועדה.
247. שנית, חוות-דעת ההוגנות נועדה לשמש כחוות-דעת נוספת, אותה דרשה הוועדה במטרה להעריך באופן ביקורתי את תוצאת הערכת השווי של טריגר פורסייט. בנסיבות אלה, דרישה מאסכולה להעמיד את כלל הפרטים והמתודולוגיות בהן השתמשה לבחינת חברי הוועדה, ודרישה מהוועדה לבחון כל אחד מפרטים אלה - כמוהן כדרישה של הערכת שווי נוספת, בגדר "חוות-דעת שניה". ואולם, הוועדה לא ביקשה שתיערך הערכת שווי נוספת, ואף המבקשת לא טענה כי היה עליה לדרוש זאת.
אכן, לו עמדה חוות-דעת ההוגנות לבדה, היה בהחלט מקום לקבוע כי אין די במסקנתה הסופית כשהיא לעצמה - כפי שבהערכת השווי, הוועדה לא הסתפקה בציון המחיר הסופי. אולם משחוות-דעת ההוגנות "מצטרפת" להערכת שווי מלאה ונוספת, הרי שאין מקום לדרוש מחברי הוועדה המיוחדת להתחקות אחר כלל הנתונים ושיטות העבודה ששימשו את עורכי חוות-דעת ההוגנות כדי להגיע למסקנה אליה הם הגיעו. בנסיבות אלה, וכאשר לא היה בסיס לחשש ספציפי ביחס לחוות-הדעת של אסכולה או לנתונים שעמדו בפניה, די היה בבחינה המדגמית ובשאלות שכן נשאלו על-ידי חברי הוועדה כדי למלא את חובתם.
248. זאת ועוד, המבקשת לא העלתה טענה ביחס למיומנות של חברה אסכולה, לעצמאותה או לאי-התלות שלה. היא לא העלתה כל טענה המבססת קיומו של חשש כי חברת אסכולה לא ביצעה את עבודתה נאמנה, תוך ניסיון להטות את התוצאה של חוות-דעתה לכיוון מסוים. לכן, בהיעדר טעם להניח כי יש לחשוד במסקנת ההוגנות שאליה הגיעה חברת אסכולה - אני סבורה כי חברי הוועדה יכולים היו להסתמך עליה כעל חוות-דעת נוספת ביחס להוגנות של מחיר העסקה, מעבר ליתר המידע שהועמד לרשותם על-ידי יועציהם הכלכליים (בהתייחס להשלכת ניסיונו ומהימנותו של עורך חוות-דעת על האפשרות להסתמך על מסקנותיו, ר' פסק-דיני בעניין לייבוביץ, בפס' 116–117).