278. המסקנה האמורה עולה גם מהספרות המשפטית. כך, המלומדים חמדני וחנס סבורים כי "מן הראוי להקביל את המבחן המשמש את בית-המשפט לחישוב הערך ההוגן במסגרת סעד ההערכה לזה שבמסגרתו יבחן בית-המשפט את הוגנות התמורה במסגרת מבחן 'ההגינות המלאה'" (אסף חמדני ושרון חנס "חופש העיצוב בעסקאות של מיזוג ורכישה" משפט ועסקים 401, 411 (2008); ור' גם אצל חביב-סגל כרך ב', בעמ' 466–467).
279. יצוין כי גם הפסיקה במדינת דלוור הקבילה בין בחינת השווי ההוגן בסעד ההערכה לבין בחינת המחיר ההוגן במבחן ההגינות המלאה (עניין ACP Master, בעמ' 49, ור' האסמכתאות המוזכרות שם. עם זאת יש לציין כי המחוקק בדלוור העניק לבעל-מניות באופן מפורש (בסעיף 262(h) לחוק החברות בדלוור Del. Code Ann. tit. 8, § 262(h)))) את האפשרות לעתור לסעד הערכה גם בהליך מיזוג, כאשר הסעיף קובע כי אין להתחשב בסינרגיות בחישוב סעד ההערכה).
280. זאת ועוד - בית-המשפט אינו צריך להידרש, במסגרת הערכת שווי, לשווין ה"סובייקטיבי" של המניות עבור בעל-מניות כזה או אחר. כך קבע בית-המשפט בעניין שומר כי: "סעיף 321 לחוק החברות בוחן את הוגנות וסבירות הצעת המיזוג בהתאם להערכת השווי של החברה המתמזגת. אין במסגרת סעיף זה כל התייחסות או משקל לשיקולים או תחושות סובייקטיביים של בעלי מניות המיעוט" (שם, בעמ' 25 לחוות-דעתה של השופטת ד' קרת-מאיר).
לכן ובאופן דומה, בית-המשפט אף אינו מביא בחשבון נתונים שונים המפחיתים את השווי לצורך ההערכה, ובכלל זה סחירות נמוכה של המניות או עצם היותן מניות מיעוט. זהו צדו השני של אותו המטבע. כך למשל נקבע על-ידי בת"צ (כלכלית) 20457-03-11 ספרא נ' מ.ת.מ. מבני תעשיה ומלאכה בע"מ, בפס' 69–80 (9.6.2014), כי "בהערכת שוויין של מניות שנרכשו במסגרת הצעת רכש, לצורך הקביעה האם השווי שהוצע בהצעת הרכש היה שווי הוגן, על מעריך השווי להביא בחשבון את שוויה של החברה כעסק חי, ולא לבצע הפחתות בגין סחירות נמוכה או העדר סחירות של המניות".
281. שווי "סובייקטיבי" עשוי אם כן להשתנות מבעל מניה אחד למשנהו בהתאם למכלול שיקולים המאפיינים אותו ואת צרכיו. המחיר ההוגן של המניות אינו צריך להביא בחשבון שיקולים כאלה, אלא את שוויה המלא של החברה כעסק חי. שווי מניה נקבע כאמור בהתאם לחלק היחסי שהיא משקפת מהסך הכולל של שווי החברה.
מטעם זה אין להביא בחשבון את הערך הסובייקטיבי המיוחד של החברה עבור בעל שליטה המבקש לרכוש את מניות המיעוט. זאת כאשר מדובר בערך עודף שבעל השליטה – ורק הוא – יכול ליהנות ממנו, לאור קיומה של סינרגיה ייחודית שהוא ורק הוא יכול להפיק מרכישת החברה.