304. בהתייחס למשפחות המייסדים, אני סבורה כי תמיכתן בעסקה היא אינדיקציה חשובה נוספת להגינות המחיר. משפחות המייסדים כוללות את משפחות קולן (ירקוני), לורש וגליק (פינקלשטיין) והאחים צימרמן ווילמסדורף שהחזיקו יחד בכ-24% ממניות החברה (ובסך הכול בכ-67% ממניות המיעוט). הסכמתן של משפחות אלה לעסקה היא משמעותית ממספר טעמים.
למשפחות המייסדים היה אינטרס אישי משמעותי מאד בשאלה מה יהיה מחיר העסקה. משפחות אלה החזיקו בחלק משמעותי ממניות הציבור בחברה - יותר מפי שניים מהחזקותיהם של כל יתר בעלי-המניות מקרב הציבור יחד. לכן, מבחינתן הייתה משמעות רבה מאד לשאלה מה יהיה המחיר שנסטלה תשלם עבור המניות, כאשר לכל שינוי במחיר הייתה השלכה משמעותית על סכומי הכסף שיתקבלו על ידיהן. בניגוד ליתר בעלי-מניות המיעוט מקרב הציבור, שהמוטיבציה שלהם לבחון לעומקה את השאלה מהו המחיר ההוגן של המניות היא נמוכה, הרי שחזקה על נציגי המשפחות כי בחנו שאלה זו, וכי הם לא היו מאשרים את העסקה אלמלא היו סבורים כי המחיר שהוצע במסגרתה הוא מחיר הוגן, או לו הם היו סבורים כי ניתן לקבל תמורת המניות מחיר גבוה יותר.
בהקשר זה יש להדגיש כי כמי שייסדו את החברה וכמי שנציגים מטעמן עדיין מכהנים בדירקטוריון שלה (למעט האחים צימרמן ווילמסדורף), חזקה על המשפחות שמצבה של החברה היה ידוע להן היטב. משכך הן יכלו להעריך בכוחות עצמן את שוויה של החברה ואת השווי של מניותיהן כנגזרת של שווי זה, ולהסכים להצעה רק אם היא נראית להם הוגנת.
305. במאמר מוסגר יצוין, כי כאמור לעיל, חלק נכבד מבעלי-המניות ממשפחות המייסדים נמנע מלהצביע באסיפה הכללית מחשש לניגוד עניינים. עם זאת, אין בכך לשנות ממסקנתי האמורה. ראשית, אמנם חלק ממשפחות המייסדים נמנעו מלהצביע באסיפת בעלי-המניות, אולם נציגיהם תמכו בעסקה בישיבת הדירקטוריון. שנית, אילו היו משפחות המייסדים מבקשות להתנגד לעסקה, סביר להניח כי הן לא היו רואות את עצמן כמצויות במצב של ניגוד עניינים עם בעלת השליטה. במקרה כזה, הן היו יכולות להשתתף בהצבעה ולסכל את העסקה. לכן העובדה שחלק מהן לא לקחו חלק בהצבעה מעידה על כך כי הן תמכו בעסקה כפי שגובשה.
306. המבקשת טענה כי אין לתת משקל להסכמתן של משפחות המייסדים, שכן הן היו מעוניינות מזה תקופה ארוכה למכור את מניותיהן, וכי הן היו מסכימות לכן למכור אותן גם במחיר שאינו משקף את שווין ההוגן. טענה זו לא הוכחה. יתרה מזאת, גם בהנחה שמשפחות המייסדים אכן היו מעוניינות למכור את מניותיהן, אין סיבה להניח כי הן היו עושות זאת במחיר נמוך ממחירן ההוגן. כך, אין כל טענה לפיה משפחות המייסדים כולן או חלקן היו במצב של מצוקת מזומנים, או כי הייתה סיבה אחרת לרצון שלהן למכור את המניות בחיפזון. בנסיבות כאלה, אין לכן טעם להניח כי המשפחות הללו – שאין גם כל טענה כי פעלו במשותף – היו מסכימות למכור את המניות שלהן במחיר שאינו משקף את שווין ההוגן ושחורג ממתחם הסבירות.