זאת ועוד - לשיטת המבקשת, אילו משפחות המייסדים היו מבקשות למכור את מניותיהן, הן היו יכולות לעשות כן במחיר מופחת. אולם, אין מחלוקת שהמשפחות לא עשו כן ולא מכרו את מניותיהן לפני העסקה. מכאן שהן לא היו מוכנות למכור את מניותיהן בכל מחיר, גם כזה שאינו סביר בעיניהן.
המבקשת טענה עוד כי המשפחות לא היו יכולות למכור את המניות בבורסה, שכן אילו הן היו מציעות אותן למכירה, הדבר היה מביא לנפילה במחיר המניה. המשיבים טענו מנגד כי במקרים מסוג זה, מקובל כי המכירה נעשית מחוץ לבורסה, וכי נמכרות כל המניות במקשה אחת (אם כי המבקשת טענה כי מכירה כזו הייתה נעשית בהנחה (discount) על מחיר השוק - ר' סעיף 144 לסיכומיה).
307. לבסוף, בנוגע למסקנות חוות-דעת ההוגנות של אסכולה, הרי שמחוות-דעת זו עולה כי לא זו בלבד שמחיר העסקה היה הוגן, אלא כי הוא כלל פרמיה גבוהה בצורה יוצאת דופן (ור' פרוטוקול ישיבת הוועדה המיוחדת מיום 31.1.2016, בעמ' 6–7). בהקשר זה יודגש שוב כי המבקשת לא העלתה כל טענה ביחס לאובייקטיביות, לתמריצים או למקצועיות של אסכולה. לכן, יש לתת לחוות-דעתה משקל משמעותי בבחינת השאלה האם השווי שקיבלו בעלי-מניות המיעוט היה שווי הוגן. לאור האמור בחוות-הדעת, התשובה לשאלה זו היא חיובית.
308. מנגד, המבקשת התייחסה למספר אינדיקציות חיצוניות המעידות לשיטתה דווקא על כך כי התמורה ששולמה למיעוט לא הייתה הוגנת. טענותיה של המבקשת מבוססות על עסקאות בהן מכרו האחים פרופר את מניותיהם לנסטלה במועדים שקדמו לעסקת המיזוג. המבקשת טענה כי התמורה ששילמה נסטלה למר דן פרופר עבור מניותיו (שנתיים לפני עסקת המיזוג) גבוהה באופן ניכר מהתמורה ששולמה בעסקה דנן (93.8 ש"ח למניה לעומת 82.5 ש"ח למניה, בהתאמה). זאת - לאור השוואה בין מכפיל הרווחיות בעסקת דן פרופר לבין עסקת המיזוג.
המבקשת הוסיפה כי יש להביא בחשבון בהקשר זה את העובדה כי בעלת השליטה יכולה הייתה לתזמן את עסקת המיזוג לפי מחיר המניה, וכי מניותיו של מר דן פרופר נרכשו – כך נטען – לאחר עליית שער המניה, בעוד שמניות המיעוט בעסקת המיזוג נרכשו לאחר ירידת שערים. לגישת המבקשת, בחינת הפרמיה על בסיס מחיר השוק ביום ביצוע העסקה – בהתאם לגישתה הראשונית של טריגר פורסייט – מעידה על כך כי הפרמיה ששולמה לציבור נמוכה מהפרמיה ששולמה בעסקת דן פרופר.
309. מנגד הבהירו המשיבים כי אין להשוות בין עסקאות שונות ונפרדות שנערכו בתקופות זמן שונות; כי גישת המכפילים אינה הגישה המומלצת להערכת שווי חברות אלא שיטת ה-DCF; כי בחישוב פרמיית המכפילים על-ידי פרופ' קידר-לוי נעשה שימוש בקבוצת חברות השוואה מוטה ולא מתאימה, וכי כאשר המכפילים מתוקננים בהתאם לשינויים שחלו במכפילי אסם לאורך זמן, פרמיית המכפילים הגבוהה היא זו ששולמה לציבור.