66. מסקנה דומה עולה מפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בעניין פרילוק, בו נדונה עסקת Going Private, ובמסגרתו התייחס בית-המשפט למקבילית הכוחות בין בחינת נאותות ההליך לבין בחינת תנאי העסקה:
"עת עסקינן בעסקה חריגה של חברה ציבורית עם בעל השליטה בה, ובעיקר עת עסקינן בעסקת going private הגורלית לבעלי המניות מן הציבור במסגרתה הופכת חברה ציבורית לחברה פרטית, תתקיים מעין 'מקבילית כוחות' בין נאותות הליך אישור עסקת המיזוג לבין מידת בחינתו של בית המשפט את תנאי העסקה והגינותם. ככל שבית המשפט יתרשם, מהראיות אשר הוצגו בפניו, כי ההליך אשר התקיים במוסדות החברה לצורך אישור עסקת המיזוג היה נאות יותר (בין היתר, יתרשם כי התקיים משא ומתן אמיתי בין ועדה בלתי תלויה לבין בעל השליטה, יתרשם כי התקיים מנגנון מדמה שוק וכי לא מדובר בהליך למראית עין בלבד שמטרתו לעמוד באופן טכני גרידא בדרישות הפסיקה וכן כי העסקה אושרה על ידי רוב בעלי המניות מקרב הציבור במסגרת החלטה מיודעת), אזי הוא יטה פחות לבחינת תנאי עסקת המיזוג והגינותם לגופו של עניין ויחיל את סטנדרט כלל שיקול הדעת העסקי" (עניין פרילוק, בפס' 49 לפסק-דינו של השופט ח' כבוב; ור' גם את דברי המלומדת חביב-סגל בספרה דיני חברות – לאחר חוק החברות החדש כרך ב' 500 (2004) (להלן: "חביב-סגל כרך ב'")).
המסקנה לפיה מבחן ההגינות המלאה הוא כשלעצמו מבחן בו נבחנים הן תהליך ההתקשרות בעסקה הן התנאים שהושגו בה, עולה גם מפסיקת בית-המשפט בדלוור, שם נקבע כי:
"'The concept of fairness has two basic aspects: fair dealing and fair price.' Although the two aspects may be examined in turn, they are not separate elements of a two-part test. '[T]he test for fairness is not a bifurcated one as between fair dealing and price. All aspects of the issue must be examined as a whole since the question is one of entire fairness'".
(עניין ACP Master, בעמ' 48–49)
באותו פסק-דין קבע בית-המשפט בדלוור כי אינדיקציות חזקות להליך הוגן עשויות להצדיק מסקנה לפיה המחיר היה הוגן. לגישת בית-המשפט, טווח הסבירות הוא טווח נרחב כאשר בעל השליטה הוכיח קיומו של הליך המדמה משא-ומתן בין צדדים בלתי קשורים (arm's length bargaining), אשר נתמך בהגנות דיוניות נאותות. כלומר, יש קשר בין עוצמת האינדיקציות המתייחסות לתהליך ולהגינותו, לבין "טווח הסבירות" שעל בית-המשפט להפעיל כאשר הוא נדרש לבחון את הוגנות המחיר (שם, בעמ' 51–52; ר' גם עניין Reis, בעמ' 54–56).