בספרה של פרופ' חביב-סגל דיני חברות מבהירה גם המחברת כי:
"בעניין Cinerama v. Technicolor, מציע בית-המשפט להתאים את מידת ההקפדה עם הנתבעים בסוגיית ההערכה, לעוצמתה של ההפרה. אכן, כאשר מדובר בהפרה בוטה של חובת הנאמנות, קרי, בפעולה שבה ניצלו המנהלים את עמדותיהם בחברה, וניהלו עסקה שבה 'עומדים הם משני צדיו של המשא ומתן,' יחיל בית-המשפט מבחני הערכה מחמירים ביותר, וכל אימת שהתמורה שהפיקה החברה או בעלי המניות מן הפעולה נופלת מן 'הערך הגבוה ביותר שניתן היה להשיג באותן הנסיבות' – תוטל אחריות אישית על הנתבעים, לכסות את ההפרש שבין אותה הערכה נדיבה לבין הערך שהתקבל למעשה. לעומת זאת, במקרים בוטים פחות של הפרת חובות האמון, ייטה בית-המשפט לעבר מבחנים של סבירות בהערכת הנזק, ויימנע מהטלת אחריות, גם כאשר הערך שהתקבל למעשה היה נמוך יותר מן הערך הגבוה ביותר שאותן ניתן היה להשיג באותן נסיבות. לכן, בהלכת Cinerama v. Technicolor, מסתפק בית-המשפט בכך שהתמורה שנקבעה בפועל היתה גבוהה מן ההערכה לצורך סעד ההערכה (appraisal right) במיזוגים, על מנת להימנע מהטלת חובת פיצוי מכוח האחריות ברשלנות" (חביב-סגל כרך א', בעמ' 521).
67. העולה מכל האמור לעיל הוא כי כאשר בית-המשפט סבור שהוועדה הבלתי תלויה קיימה הליך בעל משמעות וכי חבריה לא הפרו את חובת האמון שלהם, אולם בה בעת כי ההליך אינו חף מפגמים - על בית-המשפט להחיל על תנאי העסקה שהוועדה גיבשה ביקורת שיפוטית בסטנדרט ביניים. הסטנדרט הזה ישתנה בהתאם לקביעת בית-המשפט ביחס להליך שהוועדה קיימה. ככל שההליך היה נאות יותר - כך יורחב טווח הסבירות של המחיר ההוגן; וככל שנמצאו פגמים בעבודת הוועדה, יצומצם טווח סבירות המחיר ההוגן.
68. עוד יש להבהיר כי כל האמור לעיל איננו שולל את הקביעה כי חובתה של הוועדה היא לנסות להשיא את המחיר ולהגיע לתוצאה הטובה ביותר האפשרית בנוגע לתמורה שיקבלו בעלי-מניות המיעוט כנגד מניותיהם. לכן, אם למשל עומדת בפני הוועדה אפשרות לבחור באחת ממספר הצעות, עליה לבחור בזו המיטיבה ביותר עם בעלי-מניות המיעוט.
יחד עם זאת, העובדה שזו המטרה שצריכה לעמוד כל העת לנגד עיני חברי הוועדה, אין פירושה בהכרח כי המחיר שיושג בסופו של דבר הוא המחיר הגבוה ביותר מבין כל המחירים האפשריים. כך, גם כאשר מתנהל משא-ומתן בין צדדים שאינם קשורים, התוצאה הסופית שלו מצויה בתוך טווח של אפשרויות. כל משא-ומתן מחייב את שני הצדדים לו לוויתורים על עמדות הפתיחה שלהם. התוצאה הסופית של המשא-ומתן והמחיר המושג בתוך טווח המחירים הסביר הם תוצאה של מיומנויות הצדדים, מכלול האינטרסים שלהם, נקודות החוזק והחולשה של כל אחד מהם ואסטרטגיית ניהול המשא-ומתן שלהם.