לכן, אין די בכך שמבקש האישור מוכיח כי ניתן היה – בנסיבות מסוימות – לקבל שווי גבוה יותר תמורת המניות. על המבקש להוכיח יותר מזה - כי המחיר ששולם בפועל עבור המניות איננו סביר, כלומר שמחיר זה חורג ממתחם הסבירות של השווי ההוגן של המניות.
משכך, כאשר בית-המשפט בוחן בדיעבד את המחיר שהתקבל כנגד המניות, אז כל עוד הוועדה שמה לנגד עיניה את המטרה הראויה של השאת הערך לבעלי-מניות המיעוט במסגרת האפשרויות הקיימות, וכל עוד אין אינדיקציה בנוגע לקיומה של הצעה אפשרית אחרת, טובה יותר מבחינת בעלי-מניות המיעוט - הרי שסטנדרט הביקורת שיפעיל בית-המשפט יתייחס לשאלה האם התמורה ששולמה לבעלי-המניות הייתה סבירה בנסיבות העניין, היינו האם ניתן לקבוע כי בעלי-מניות המיעוט קיבלו את השווי ההוגן של המניות שנלקחו מהם. אם המחיר מצוי בתוך טווח הסבירות, ואם הוועדה פעלה תוך ניסיון להשיא את התוצאה עבור בעלי-מניות המיעוט, התוצאה המתבקשת תהיה דחיית בקשת האישור.
התנהלות הוועדה המיוחדת
69. הקמה של ועדה בלתי תלויה בעסקת מיזוג שבה רוכש בעל השליטה את מניות המיעוט עשויה כאמור לשנות את סטנדרט הביקורת שיופעל על-ידי בית-המשפט. היא עשויה להוביל לכך שבית-המשפט יבחן את העסקה בהתאם לסטנדרט הביקורת השיפוטית המקל של כלל שיקול הדעת העסקי, אם תהליך העבודה של הוועדה היה חף מפגמים וליקויים. לכן, השאלה הבאה שאותה יש לבחון היא כיצד על הוועדה הבלתי תלויה לפעול כדי שבית-המשפט יוכל לקבוע כי היא מילאה כנדרש את תפקידה.
ככלל, אופן התנהלות הוועדה צריך להגשים את המטרה העומדת מאחורי הקמתה - ניהול משא-ומתן המדמה עסקה בתנאי שוק בין צדדים בלתי תלויים. כפי שהבהרתי, משא-ומתן כזה בצירוף האישור שניתן לעסקה במסגרת המנגנון הסטטוטורי של האישור "המשולש", הוא המאפשר לבית-המשפט להניח כי תנאי העסקה הם הוגנים מבלי לבחון את התנאים הללו לגופם.
70. הדרישות העקרוניות מהוועדה הן כי היא תקיים הליך אפקטיבי ובלתי מוטה. דרישות אלה נגזרות מתכליתו של מוסד הוועדה הבלתי תלויה. הציפייה העקרונית מהוועדה היא שהיא תנסה למקסם את התמורה שתקבל החברה או בעלי-מניות המיעוט במסגרת העסקה. הוועדה חייבת לשים לנגד עיניה את טובת החברה (לה חבים חברי הוועדה חובות אמון וזהירות). היותה של העסקה "לטובת החברה" היא תנאי לאישורה בהתאם להוראת סעיף 270 לחוק החברות.
עם זאת יובהר כי לאור העובדה שלאחר העסקה, יחדלו בעלי-מניות המיעוט להיות חלק מהחברה, לא ניתן לקבוע (בניגוד למקרים אחרים של עסקאות של בעל השליטה עם החברה) כי ישנה זהות בין טובתם לבין טובת החברה. האינטרס של החברה ביחס לעסקה ולתנאיה אינו חופף בהכרח במלואו לזה של בעלי-מניות המיעוט. בעסקה בניגוד עניינים בה רוכש בעל השליטה את מניות המיעוט כדי להפוך את החברה לחברה פרטית, צריכה אם כן הוועדה להביא בחשבון את האינטרסים של בעלי-מניות המיעוט – שהם הצד השני לעסקה, ולפעול כדי להגן על האינטרסים הללו. גם חמדני וחנס מציינים במאמרם בהקשר זה כי "גם בהנחה שהעסקה טובה לחברה, יש לנסות ולמקסם את התמורה לחברה או לבעלי מניות המיעוט" (חמדני וחנס – הגינות מלאה!, בעמ' 785).