כפי שיובהר בפירוט להלן, אינני סבורה כי רכיב השכר פגם באופן מהותי בעצמאות מעריכי השווי. משכך, אינני סבורה גם כי ישנו סיכוי ממשי כי ידיעה של רכיב זה הייתה משנה את החלטתו של משקיע סביר.
בשולי הדברים אציין כי חרף האמור לעיל, אני סבורה כי מוטב היה אילו בדו"ח העסקה הייתה החברה מציינת את מבנה השכר של מעריך השווי ואת היחס בין הרכיבים השונים שלו. לדו"ח העסקה צורפה הערכת השווי בה נכלל, תחת הפרק "הבהרות והגבלת אחריות", המידע באשר לזיקות בין טריגר פורסייט לבין נסטלה והחברה. באופן דומה, מוטב היה למסור לבעלי-המניות גם מידע לגבי מבנה השכר של טריגר פורסייט.
מסקנה זו עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 2(ז) לתוספת השלישית לתקנות ניירות ערך (דו"חות תקופתיים ומיידיים), התש"ל-1970, לפיה יש להתייחס בהערכת השווי לפרטי ההתקשרות, לרבות "התניות, אם היו כאלה, לגבי שכר הטרחה שזכאי לו מעריך השווי; כמו כן, מידת ההשפעה שיש להתניות כאמור על תוצאות הערכת השווי".
הטענה בדבר אי-גילוי ההנחות העומדות בבסיס חוות-דעת ההוגנות
83. המבקשת טענה כי חוות-דעת ההוגנות שצורפה לדו"ח העסקה כללה אך ורק את מסקנת ההוגנות, ללא גילוי הערכות השווי התומכות במסקנה וללא פירוט ההנחות והנתונים עליהם מתבססת המסקנה. לטעמה, לא ניתן לגלות לציבור אך ורק את מסקנת ההוגנות, שכן גילוי זה אינו מאפשר למיעוט להעריך מהו המשקל שיש לתת לחוות-דעת ההוגנות. עוד נטען כי קביעה זו מקבלת משנה תוקף במקרה דנן - לאור ההבדלים בהנחות בין חוות-דעת ההוגנות לבין חוות-דעת טריגר פורסייט, כמו גם לאור העובדה כי הערכת שווי אסם לפי שיטת המכפילים לא תמכה במסקנת ההוגנות של אסכולה. גילוי נושא זה היה מבהיר לציבור – כך נטען – כי הוא לא קיבל תמורה מקסימלית עבור כל הרכיבים.
מנגד טענו המשיבים כי אין כל חובה בדין לפרסם את ניירות העבודה של עורך חוות-דעת הוגנות. חוות-דעת הוגנות איננה הערכת שווי, והיא אינה מחליפה את הערכת השווי. תפקידה הוא לספק למבקש חוות-הדעת מענה לשאלה האם מחיר מסוים הוא הוגן אם לאו. לכן המידע שיש לפרסם בנושא זה הוא רק מסקנתו של עורך חוות-דעת ההוגנות, ולא חישוביו.
84. אני סבורה כי אין לקבל גם את טענתה של המבקשת בהקשר זה. כך, משפורסמה הערכת השווי של טריגר פורסייט עליה התבססה עבודת הוועדה, היה לבעל-מניות סביר די מידע על מנת להכריע בשאלה האם הוא מבקש לאשר את העסקה בתנאים שהוצעו בה אם לאו.