עוד יובהר כי חלק משמעותי ממשפחות המייסדים – למעלה מ-70% מהן (משפחות ירקוני ופינקלשטיין המחזיקות בכ-17.5% מכלל המניות, מתוך כ-24% ממניות החברה השייכות למשפחות המייסדים) – נמנעו בסופו של דבר מלהצביע באסיפת בעלי-המניות משום חשש לניגוד עניינים (סעיף 28 לתשובת אסם לבקשת האישור וסעיף 445 לתשובת נסטלה לבקשת האישור). הטעם לכך היה כי נציגים של משפחות אלה מכהנים כדירקטורים, ולכן – למען הסר ספק – נמנעו כלל המשפחות הללו מהשתתפות בהצבעה. לאור האמור, אף אם בעלת השליטה, הוועדה ומשפחות המייסדים הגיעו למחיר מוסכם ביניהן, לא היה די בכך כדי להבטיח את אישור העסקה באסיפה הכללית.
לאור כל האמור לעיל, אינני סבורה כי הפגישות עם משפחות המייסדים מהוות פגם בהליך העבודה של הוועדה הבלתי תלויה.
הפגם השלישי - הטענה בעניין ניגוד העניינים של טריגר פורסייט
118. לטענת המבקשת, ההתקשרות של הוועדה עם חברת טריגר פורסייט הייתה נגועה בניגוד עניינים, וזאת משני טעמים. ראשית, קבוצת דלויט העולמית (המחזיקה בטריגר פורסייט) מספקת שירותים לחברה ולבעלת השליטה; ושנית, לטריגר פורסייט שולם רכיב שכר שהותנה באישור העסקה, אשר היה גבוה באופן משמעותי מהשכר ששולם לה בגין שירותיה בפועל. המבקשת הבהירה כי מבנה השכר ששולם לטריגר פורסייט כלל רכיב שהותנה בפרסום הערכת השווי בדיווחיה של אסם, וטענה כי התניית התשלום בפרסום העסקה מהווה למעשה התנייתו באישור ראשוני שלה. לשיטתה, יש לדחות את ההבחנה שעורכים המשיבים בין פרסום העסקה לבין הצלחתה.
המשיבים כפרו בטענת המבקשת. לטענתם, לא נפל כל פגם בהתקשרות של הוועדה המיוחדת עם טריגר פורסייט, בעיקר כאשר הוועדה הכפיפה את החלטתה להתקשר עם טריגר פורסייט לבדיקת ניגוד עניינים. בהתייחס לטענות המבקשת הם השיבו, ראשית, כי קבוצת דלויט העולמית מספקת שירותים לחברות בקבוצת נסטלה בהיקף זניח, שאינו יוצר תלות לטריגר פורסייט באסם או בנסטלה. בהמלצת היועצים המשפטיים של הוועדה הוחלט לכן להמשיך בהתקשרות מול טריגר פורסייט. כמו כן, נטען כי הנתונים הרלוונטיים בהקשר זה נכללו במכתב ההתקשרות, בהערכת השווי שפורסמה, בתשובת הוועדה לשאלות אנטרופי ובדו"ח העסקה.
שנית, נטען כי יש לדחות את גישת המבקשת לפיה לטריגר פורסייט שולם רכיב שכר שהותנה בהשלמת העסקה. לטענת המשיבים, יש להבחין בין התניית השכר בפרסום העסקה לבין התנייתו בהצלחת העסקה. התניית שכרו של מעריך שווי בפרסום ציבורי של הערכת השווי היא כלי לגיטימי שנועד לאפשר למעריך השווי לתמחר את הסיכון הגלום בפרסום, והיא אינה מעידה על תלות כלשהי של מעריך השווי. המשיבים הוסיפו כי שכר הטרחה של טריגר פורסייט עמד בכללים המקובלים לשכר טרחה של מומחה כלכלי, ונדון בישיבת הוועדה בטרם אושר. מעבר לכך, הערכת השווי הייתה צפויה להתפרסם במסגרת דו"ח העסקה, בין אם העסקה תאושר לבסוף ובין אם לאו, וההגנה מפני חשיפה היא רלוונטית גם למקרה שבו העסקה לא תאושר.