שלישית, הוועדה הייתה חופשיה לבחור את יועציה, והייתה לה הסמכות לשלול את ההתקשרות בעסקה או לבחון – ולאשר – חלופות לה. חברי הוועדה הם שבחרו הן את היועצים המשפטיים שלה הן את יועציה הכלכליים. עוד נטען כי ניסיונות המבקשת, במסגרת הסיכומים, לקשור בין נוכחותו של עו"ד הייק לבין מינויו של מר תשובה, מהווים הרחבת חזית אסורה, אינם נתמכים בחומר הראיות, ושגויים לגופם. כן הובהר כי הוועדה פעלה לאורך כל הדרך תחת ההנחה שאף עצם השאלה האם להתקשר בעסקת המיזוג עומדת לדיון ולהכרעה, ותוך מודעות לצורך לבחון את האפשרות לבצע את העסקה בדרכים אחרות.
רביעית, הוועדה נשאה-ונתנה באכפתיות על הוגנות תנאי העסקה. היא קיימה 19 ישיבות במשך כשלושה חודשים, והפרוטוקולים של דיוניה מצביעים על איכות הנושאים שנדונו במסגרתה ועל היקף הדיון בהם. כן נטען כי הוועדה קיימה משא-ומתן עיקש מול בעלת השליטה, שהוביל לשיפור של הצעת נסטלה ב-2.5 ש"ח למחיר המניה. זאת, חרף העובדה שמאז קבלת ההצעה הראשונית של בעלת השליטה ועד ההתקשרות הסופית בעסקה, מחיר מניות אסם בבורסה ירד בכ-20%. בנוסף, הוועדה הסתייעה בשתי חוות-דעת מומחה נפרדות, תוך שהתעקשה לקבל, לצד חוות-הדעת של טריגר פורסייט, גם חוות-דעת הוגנות מאסכולה. כן צוין כי על עמידת הוועדה בתנאי זה ניתן ללמוד מהתעקשותה לכלול בהסכם המיזוג, כתנאי לחתימתו, תניית Fiduciary Out.
חמישית, הצבעת בעלי-מניות המיעוט הייתה מיודעת, והתבססה על המידע הרלוונטי: דו"ח העסקה, חוות-הדעת של מעריך השווי וחוות-דעת ההוגנות. בפני הגופים המוסדיים עמדה גם חוות-הדעת של אנטרופי שהמליצה להם להתנגד לעסקה. כל בעל-מניות שביקש זאת קיבל את הפרוטוקולים של הוועדה, נערך תהליך של שאלות ותשובות והדו"חות הכספיים של החברה פורסמו לפני ההצבעה. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי הצבעת בעלי-המניות לא הייתה מיודעת.
נסטלה הדגישה בסיכומיה גם את העובדה שהעסקה אושרה על-ידי כל האורגנים שהדין הישראלי מתנה את תוקף העסקה באישורם: ועדת הביקורת, הדירקטוריון והאסיפה הכללית של בעלי-המניות - שאישרה את העסקה ביום 17.3.2016, ברוב מכריע של כ-97% מהמשתתפים בהצבעה, כ-90% מבעלי-המניות שלא סווגו כבעלי עניין אישי וכ-75% מהגופים המוסדיים. המשיבים אף ציינו כי הרוב המוחלט של המשתתפים באסיפה כלל משקיעים מתוחכמים ובעלי ידע, יכולת וגישה לניתוח הנתונים.
המשיבים התייחסו לטענת המבקשת, שלפיה לא גולה לבעלי-המניות כי הערכת השווי הייתה "מגויסת", וזאת בשל תלות לכאורה בין טריגר פורסייט לבין נסטלה, ובשל מבנה השכר ששולם לה - ודחו אותה. בנוסף, המשיבים דחו את טענת המבקשת, לפיה יש פגם בכך שלא פורסמו החישובים שעמדו בבסיס חוות-דעת ההוגנות, אלא "מסקנת ההוגנות" לבדה. בנוגע לטענות המבקשת, שלפיהן הערכת השווי שפורסמה הייתה "חסרה" וכן שמדו"ח העסקה הושמטו עובדות מהותיות ביחס למעורבות נסטלה בהליך, טענו המשיבים כי יש לדחות טענות אלה לגופן, וממילא, משהן לא הוכחו - אין כל פגם באי-גילוין.