בעמדה זו ציינה הרשות כי המבחן הכללי לקיומה של תלות למעריך שווי הוא מבחן אובייקטיבי חיצוני לפיו "יראו מעריך שווי כתלוי בתאגיד המדווח אם יש נסיבות אשר היו יכולות, בעיניו של אדם סביר, המודע לכל העובדות הרלוונטיות, לפגוע בשיקול-הדעת של מעריך השווי לצורך עריכת הערכת השווי". כן נקבעו בעמדה זו חזקות שונות (הניתנות לסתירה) שכאשר הן מתקיימות יראו את מעריך השווי כמי שתלוי בחברה. בין היתר התייחסה הרשות להיקף הכנסותיו של מעריך השווי מהחברה ובעל השליטה בה, וקבעה כי רק היקף הכנסות העומד על למעלה מ-15% מהכנסות מעריך השווי בשלוש השנים שהסתיימו, מבסס חזקה לתלות (ר' סעיף (ג)7 לעמדת רשות ני"ע). נסיבות אלה אינן חלות כאמור במקרה דנן.
128. בפסק-הדין בעניין MFW התייחס בית-המשפט בדלוור לשאלה דומה - שאלת התלות בין חברי הוועדה לבין בעל השליטה. באותו עניין נטענה טענה ביחס לקשרים שבין הדירקטורים שהיו חברי הוועדה לבין בעל השליטה. בית-המשפט בדלוור קבע בהקשר זה כי המבחן שיש לפעול לפיו הוא מבחן המהותיות, ואף הדגיש כי לאור המבחן הזה - אין די בקשרים כלשהם כדי לפסול את חבר הוועדה המדובר:
"plaintiff seeking to show that a director was not independent must satisfy a materiality standard. The court must conclude that the director in question had ties to the person whose proposal or actions he or she is evaluating that are sufficiently substantial that he or she could not objectively discharge his or her fiduciary duties.
Consistent with that predicate materiality requirement, the existence of some financial ties between the interested party and the director, without more, is not disqualifying. The inquiry must be whether, applying a subjective standard, those ties were material, in the sense that the alleged ties could have affected the impartiality of the individual director".
.(עניין MFW, בעמ' 649)
הדברים הללו (אף שאינם מחייבים כמובן) יפים מכוח קל וחומר גם במקרה דנן, כאשר לא מדובר בדירקטור שהוא חבר ועדה העוסק בכל התחומים הנתונים לסמכות ההכרעה של הוועדה, אלא במי שמייעץ לה, ואף זאת - במישור מסוים בלבד.
129. המבקשת הפנתה לתנ"ג (כלכלית) 628-08-14 קראוסקופף נ' החברה לישראל בע"מ (26.6.2016) (להלן: "עניין קראוסקופף") וטענה כי יש בפסק-דין זה כדי לחזק את עמדתה. באותו עניין נדונה התנהלותה של ועדה מיוחדת שהקימה החברה לישראל לצורך בחינה של הסדר חוב עם נושיה של חברת צים - שהייתה בבעלותה ובשליטתה המלאה. המבקשת טענה כי מפסק-הדין עולה שהיה על הוועדה לשכור את שירותיה של פירמת יעוץ שאיננה מספקת שירותים לחברה או לבעלת השליטה, וכי לכן במקרה דנן די בזיקות שפורטו לעיל כדי לפגום בהליך שקיימה הוועדה.