108. בע"ע (ארצי) 47715-09-14 עוזי ריעני נ' אליאסי שיווק בע"מ (פורסם בנבו, 29.3.2017) (להלן: "עניין ריעני") נקבעו הדברים הבאים ביחס למצבים השונים האפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות ולמידת הוודאות בהיקפה של העבודה הנוספת, וכלשון פסד הדין לאמור:
" המצב הראשון, כאשר בית הדין לאחר בחינת כלל הראיות בתיק קובע כי עלה בידי אחד הצדדים – בין אם זהו העובד אם זהו המעסיק – לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהיקף מסוים. במקרה כזה ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח.
המצב השני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת היעדר רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה תהא חבות המעסיק 'בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות'.
המצב השלישי, כאשר כפות המאזניים בתום ההליך השיפוטי נותרו מעויינות בנוגע לשאלת התקיימות התנאי, קרי העבודה בשעות נוספות. משמעות הדבר היא כי ההסתברות שהעובד עבד שעות נוספות שקולה להסתברות שלא עבד בהן. בתנאי אי וודאות אלה תוכרע שאלת אחריות המעביד וזכאות העובד על סמך חלוקת נטלי השכנוע. משמעות הדבר היא כי סיווגה של החזקה כמעבירה את נטל השכנוע, ולא רק את נטל הבאת הראיה, יביא להחלת תוצאותיה, קרי המעסיק יחויב 'בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות'.
המצב הרביעי, כאשר בית הדין קובע ממצא בדבר העדר עבודה בשעות נוספות. במקרה כזה לא חלה החזקה, שכן יסודותיה – הנגזרים מסיווג גמול השעות הנוספות כתוספת המותנית בתנאי – לא הוכחו וכפות המאזניים אף לא נותרו מעויינות ביחס אליהן. מבלי להתיימר למצות, נעיר כי בגדר המצב הרביעי יכולים להיכלל מקרים בהם מאזן ההסתברויות נוטה לצד גרסת המעסיק בין מחמת ראיות שהניח ובין מחמת שגרסת העובד בדבר עבודה בשעות נוספות נמצאה בלתי מהימנה, כך שבית הדין אינו סומך עליה...."
109. לאחר בחינת הראיות שבפנינו, אנו סבורים שענייננו נופל בגדרי המצב השני כמתואר בפסק דין ריעני –ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת היעדר רישום בידי המעסיק כנדרש.
110. הנתבעים אינם מכחישים כי התובע עבד שעות נוספות, אולם טוענים שהתובע לא עבד למעלה מ-22 שעות נוספות ואף כי עבד פחות מכך. לצד זאת, הנתבעות לא הציגו דוחות אותנטיים ותקינים.
111. במצב כזה, תחול החזקה הקבועה בחוק הגנת השכר (כי עובר הנטל אל המעסיק להוכיח שהעובד לא עבד בשעות נוספות). אנו סבורים שהנתבעות לא הצליחו להוכיח שהתובע לא עבד שעות נוספות, בהתאם לשיעור שטען (המצוי בגדרי המקסימום שנקבע בחוק, 15 שעות בשבוע או 60 שעות בחודש, בהתייחס אליו עובר הנטל למעסיק). יצויין בהקשר זה, כי הנתבעים אף לא ביקשו צו להפקת דו"ח איכון סללורי ממנו ניתן יהיה ללמוד כי התובע כדבר שבשגרה שהה בביתו בשעות בהן טען כי עבד.
112. לצד זאת, בנסיבות העניין, ולאור זאת שהוכח בפנינו שסוכם עם התובע ששכרו יכלול תשלום עבור 22 שעות נוספות, והתובע היה מודע לכך מראש, מצאנו לנכון להפחית מסך 52.5 השעות הנוספות החודשיות שנטענו על ידי התובע (בגינן עובר נטל ההוכחה למעסיק) סך של 22 שעות חודשיות שסוכמו עם התובע, כך שהתובע זכאי לתשלום בעבור ההפרש העומד על 30.5 שעות בחודש.
113. כמו כן, בנסיבות העניין, מצאנו לנכון, לעניין השעות הנוספות, לחשב את שכרו השעתי של התובע, כפי העולה בהודעה לעובד, כך ששכר היסוד השעתי עומד על 46.83 ₪ לצורך חישוב שעות נוספות.
114. לאור האמור, התובע זכאי לתשלום מהנתבעת 2 בגין עבודה בשעות נוספות בסך 80,342 ₪, לפי החישוב הבא: [(46.83 ₪ - שכר שעתי * 125% *30.5 שעות נוספות) * 45 חודשים.
115. באשר לנתבעת 1, משלא הוצגה הודעה לעובד באשר לתקופת עבודתו של התובע בנתבעת 1, ומשלא הוצגו דוחות נוכחות ששוכנענו שהם אותנטיים, אנו קובעים שהתובע זכאי לתשלום בסך 21,958 ש"ח, לפי החישוב הבא: [(53.7 ₪ - שכר שעתי * 125% *2 שעות נוספות) + (53.7 ₪ * 150% *0.5 שעות נוספות)]*21*6 חודשים.