היעדר הפרשות לפנסיה וניכויים שלא כדין
53. לטענת התובע לא שולמו לו מלא ההפרשות לקרן הפנסיה. לטענתו, הופקד עבורו סך של 7,000 ₪ בלבד בעבור חלק המעסיק, בעוד היה על הנתבעות להפקיד סך של 30,600 ₪. משכך, לטענתו הוא זכאי להפרשים בגובה 23,600 ₪ בגין חלק המעסיק. עוד לטענת התובע, נוכה משכרו סך של 500 ₪ מדי חודש, אשר יועד עבור חלק העובד בקרן הפנסיה, אולם בפועל הסכומים לא הועברו במלואם לקרן. כך, לטענתו, הופרש לקרן הפנסיה סך של 7,000 ₪ בלבד, וזאת מתוך 25,5000 ₪ שנוכו משכרו. משכך דורש התובע את ההפרש שנוכה משכרו בסך 18,500 ₪.
54. לטענת הנתבעת 1 בכתב הגנתה, התובע עבד אצלה תקופה של שישה חודשים בלבד, ללא הצגת אסמכתאות או העלאת טענה לפיהן היה מבוטח בביטוח פנסיוני עובר לתחילת עבודתו בנתבעת 1. משכך, לטענתה אין התובע זכאי לתשלום עבור חלף הפרשות לפנסיה.
55. לטענת הנתבעת 2, כעולה מרישום שלגרסתה נערך על ידי סוכנות הביטוח, הופקדו על ידי הנתבעת 2 בקרן פנסיה בחברת "מנורה מבטחים" על שמו של התובע הפרשות כחוק עבור השנים 2013-2015, בסך כולל של 56,823 ₪. (נספח ג' לתצהירו של מר תירוש).
56. אין בידינו לקבל את גרסת הנתבעת 2, שהציגה מסמך שאינו מהווה מסמך רשמי של קרן הפנסיה, שלא הוברר מה מקורו והאם הוא אכן משקף נכונה את ההפרשות שהועברו בפועל לקרן הפנסיה עבור התובע. משכך, אנו מקבלים את טענת התובע לפיה הופקד עבורו לפנסיה סך של 7,000 ₪ בלבד, אשר אינו מהווה את מלוא שיעור ההפרשות לפנסיה לו זכאי התובע.
57. באשר לשיעור ההפרשות לפנסיה, בכתב תביעתו, התובע הסתמך על מקורות חלופיים לזכאותו להפרשות בגין פנסיה הכוללים "הפרשות בהתאם לצו ההרחבה בענף הענף", "הסכמות הצדדים" או "צו ההרחבה הכללי".
58. כאמור, כפי שקבענו לעיל, צו ההרחבה בענף העץ חל על העסקתו של התובע.
59. בענף העץ פורסמו שני צווי הרחבה בשנת 1985 . האחד, חל על מעסיקים המעסיקים מעל 20 עובדים והשני, חל על מעסיקים שמעסיקים פחות מ-20 עובדים.
60. אשר לנתבעת 2, מהראיות שלפנינו עולה, כי העסיקה למעלה מ-20 עובדים (פרוטוקול מיום 17.2.2019, עמ' 10 ש' 20).
61. אשר לנתבעת 1, בכתב התביעה נטעו על ידה כי העסיקה כ- 12 עובדים. מדובר בטענה עובדתית שלא נתמכה בתצהיר או בראיות אובייקטיביות אחרות ועל כן אין לקבל טענה זו.
62. מעיון בצווי ההרחבה בענף העץ, עולה שצו ההרחבה לא החיל את סעיף הפנסיה בהסכם הקיבוצי בענף העץ (בעוד שצו ההרחבה החל על מעסיק המעסיק מתחת ל- 20 עובדים מפנה להוראות צו ההרחבה בדבר הנהגת פנסיית זקנה משלימה (יסוד) וכן לצו ההרחבה בדבר הגדלת תשלומים לפנסיה מקיפה, אולם כאמור, בעניינו מספר העובדים בנתבעת 1 לא הוכח).
63. נציין, כי התובע העלה את טענתו בדבר תחולת צו ההרחבה בדבר הנהגת פנסיית זקנה משלימה (יסוד) לראשונה בסיכומיו, כמו כן, התובע לא טען לזכאות להפרשות מכוח צו הרחבה בענף התעשייה מסגרת לביטוח פנסיוני מקיף בתעשייה 2006. אמנם, צו הרחבה הוא בגדר ידיעת דיינים (ע"ע (ארצי) 1142/04 נעמה כץ נ' גביש שלטים בע"מ, (פורסם בנבו, 22.11.2005). אולם, אנו סבורים כי לא ניתן לפסוק לתובע הפרשות לקופת גמל מכוח צווים אלו, לנוכח העובדה שהתובע העלה את הטענה לראשונה בסיכומיו /לא העלה טענה זו כלל בשום שלב של הדיון, ולא הוכיח את שיעור הפיצוי על פי הוראות צווים אלה.
64. משכך, אנו סבורים שיש לקבוע את זכאות התובע לפנסיה בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק.
65. יצוין, כי לא נעלם מעייננו, שכעולה מדוח של חברת מנורה, ההפרשות שבוצעו בפועל (עבור חלק מהחודשים בשנים 2013-2014) עמדו על 5% משכרו של התובע, אולם משהנתבעות לא טענו לתחולתו של הסדר פנסיוני מטיב ובשים לב לכך שמכלול ההפרשות בהתאם לשיעור הקבוע בצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק עולה על מכלול ההפרשות כפי שיעורן בדוחות, מצאנו לנכון לקבוע כאמור את זכאות התובע לפנסיה בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק.
66. יובהר שמהראיות שלפנינו עולה שהתובע בוטח בביטוח פנסיוני, ערב תחילת עבודתו בנתבעת 1 (נספח 5 לתצהיר התובע).
67. לאור כלל האמור התובע זכאי לסך של 19,312 ₪ (המהוים שיעור ההפרשות לפנסיה בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק, בניכוי 7,000 ₪ שהועברו לקרן הפנסיה) עבור חלף הפרשות לפנסיה בגין רכיב גמל המעסיק בתקופת עבודתו בנתבעת 2 ולסך של 2,413 ₪ עבור תקופת עבודתו בנתבעת 1.
68. באשר להפרשות לפנסיה בהם חבה הנתבעת 1, יצוין שסעיף 30 (א) לחוק הגנת השכר, מתייחס, בין היתר לתשלומים לקופת גמל, המגיעים מן המעסיק הקודם, וכלשון הסעיף לאמור: