77. הרציונאל העומד מאחורי הדרישה למסירת הודעה על תנאי העבודה, הינו להבטיח שבידי העובד יהיה מידע באשר לתנאי עבודתו, על מנת לאפשר לו לעמוד על זכויותיו, כמו גם על מנת למנוע מחלוקות עתידיות בינו לבין המעסיק.
78. בעניין ע"ע 154/10 קלרה שניידר נ' ניצנים אבטחה בע"מ (פורסם בנבו, 3.5.2011), התייחס כב' בית הדין הארצי לעבודה להוראות חוק הודעה לעובד, וקבע, כי בהתאם ללשון החוק אין המדובר בעניין טכני, אלא חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת, ובנסיבות של אי מתן הודעה בכתב, זכאי העובד לפיצוי.
79. לאי מסירת הודעה בכתב על תנאי העבודה, יש אף נפקות במישור ההוכחתי (ראו בעניין זה בסעיף 5א' לחוק הודעה לעובד, וע"ע 228/08 דפנה אקרמן נ' דיקולור בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 6.7.2010)).
80. על פי הפסיקה, עובד זכאי לפיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד גם אם "לא הוכח שאי מסירת ההודעה לעובד נעשתה על ידי החברה 'ביודעין", וזאת מכוח סעיף 5(א) לחוק הודעה לעובד (ע"ע 61962-09-16 מהראטב נ' שיפודי הכיכר (פורסם בנבו, 20.3.2018)).
81. לאחר בחינת הדברים, הגם שהמסמך אינו חתום על ידי התובע והגם שיש לכך משקל ראייתי, שוכנענו כי הנתבעת 2 אכן מסרה לתובע פירוט תנאי עבודה.
82. הנתבע 3 העיד בחקירתו כי הודעה לעובד נמסרת לכל עובד בנתבעת, עם תחילת עבודתו.
83. מבחינת ההודעה לעובד שהוצגה ומבחינת תנאי העסקתו ועדותו של התובע, עולה כי התנאים המפורטים בהודעה לעובד הובאו לידיעת התובע מראש, ואנו סבורים שיש בכך כדי ללמד על כך שההודעה לעובד נמסרה לתובע מבעוד מועד.
84. כך, כעולה מעדותו של התובע, כפי שיורחב בהמשך הדברים, בין התובע לנתבעת 2 סוכם כי שכרו יהווה "שכר גלובאלי" (פרוטוקול דיון מיום 17.2.2020 עמ' 3 ש' 6-9), קרי שיכלול בתוכו תשלום עבור מספר מוסכם של שעות נוספות. עדותו של התובע, ממנה עולה כי הדברים סוכמו עמו מלכתחילה, מתיישבת עם האמור בהודעה לעובד שצורפה לתצהירו של הנתבע 3.
85. אשר על כן, התביעה ברכיב זה ביחס לנתבעת 2 - נדחית.
86. לצד האמור, לא הוצגה כל ראיה לתמיכה בגרסת הנתבעת 1, לפיה ניתנה לתובע הודעה לעובד באשר לתקופת העסקתו בנתבעת 1, ומשכך אנו מקבלים את טענת התובע לפיה לא קיבל מהנתבעת 1 הודעה על פירוט תנאי העבודה, כנדרש על פי דין.
87. אשר על כן, מצאנו לנכון לחייב את הנתבעת 1 בסך של 500 ₪ ברכיב זה.
שעות נוספות
88. לטענת התובע, הוא עבד 2.5 שעות נוספות ביום (לאחר ניכוי הפסקה). כך, לטענתו, עבד כל יום החל מהשעה 7:00 ועד לשעה 19:00, ולעיתים אף נדרש לעבוד עד השעה 24:00.
89. עוד לטענתו, הוא לא החתים כרטיס או מילא דוח נוכחות ואף לא נדרש לעשות כן. משכך, דורש התובע תשלום בסך 186,915 ₪ עבור שעות נוספות בהתאם לפירוט הבא: [ 53.7 ₪ (שכר שעתי) X 125% X 2 שעות X 21 (ימים בחודש) X 51 (חודשי העסקה)] + [ 53.7 ₪ (שכר שעתי) X 150% X0.5 שעות X 21 (ימים בחודש) X 51 (חודשי העסקה)].
90. לטענת הנתבעות 1 ו-2, שעות עבודתו של התובע במהלך העסקתו היו בין השעות 7:00-17:00 כולל הפסקות. בנוסף, לטענת הנתבע 3, כעולה מהודעה לעובד שנמסרה לתובע במסגרת העסקתו בנתבעת 2 (נספח ה' לתצהיר הנתבע 3), עם התובע סוכם כי שכרו, העומד על 10,000 ₪ מהווה שכר גלובאלי, הכולל בתוכו תשלום עבור 22 שעות נוספות בחודש.
91. לאחר בחינת הראיות שלפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי אנו מקבלים את טענת הנתבע 3 לפיה סוכם בין הנתבעת 2 לתובע לכתחילה כי שכרו יעמוד על סך של 10,000 ₪ המהווה תשלום גלובאלי, הכולל תשלום עבור מספר קבוע של שעות נוספות בחודש.
92. דברים אלה כאמור, עולים מחקירתו של התובע (פרוטוקול דיון מיום 17.2.2020 עמ' 3 ש' 6-9), במסגרתה ציין את הדברים הבאים: