30. שבתי והפכתי בצילומי הדרכונים, שהוצגו על ידי הצדדים גם במסגרת ההליך דנן, והתקשיתי להצטרף למסקנתו של בית המשפט המחוזי. מצילומי הדרכונים עולה שוני בין התמונות, המתבטא לכל הפחות בגודל הראש, הטיית הראש וסוג צווארון החולצה שהמצולם לבש. על הבדלים אלו ואחרים עמד גם עו"ד תורג'מן בסיכומיו. אכן, כפי שציין בית המשפט, חזות פני המצולם בכל אחת מהתמונות לא מעידה על פער של 16 שנים בין צילומן, אך האם היה בדבר כדי לעורר בזמן אמת את חשדו של עו"ד תורג'מן? כמדומני שיש להשיב על השאלה בשלילה. כך, ובדומה נטען גם על ידי עו"ד ויטשנר, קשה לדעת אם שתי תמונות של אדם צולמו בפער של 16 שנים זו מזו, 13 שנים או 18 שנים, וניסיון לדייק בדברים כגון דא מועד להיכשל.
זאת ועוד, ניתן להעלות על הדעת כי במועד חידוש דרכון, יציג אדם תמונה שאינה בהכרח עדכנית למועד החידוש, ואף לא נטען וממילא לא הוכח, כי בבלגיה יש דרישה להמצאת תמונה עדכנית בעת חידוש דרכון. אף ניתן לסבור כי חזותו של אדם בוגר לא תשתנה באופן קיצוני במהלך השנים. כך, השוואה בין תמונות בין שני דרכונים שיש בהן שוני מסוים, לא תדליק אצל המתבונן נורה אדומה וחשד שמא מדובר בדרכונים מזויפים.
מכל מקום, וזה העיקר, אני מתקשה לקבוע כי היה בתמונות שעל הדרכונים כשלעצמן כדי לעורר את חשדו של עו"ד תורג'מן בזמן אמת ובמהלך העסקים הרגיל, ולהציב בפניו "פעמון אזעקה" ואף לא "אותות אזהרה" כי דבר מה אינו כשר בזהות מחזיק הדרכונים. עורך דין אינו בקר גבולות שאמור לדקדק בפרצופיהם של הנכנסים לגבולות המדינה ולהשוותם בעיון לתמונה שבדרכון. בהקשר אחר הזדמן לי לציין כי "בבואנו לבחון את המקרה שלפנינו באספקלריה של דיני הנזיקין, שומא עלינו להישמר שלא לחטוא בנטיה הטבעית של בחינת הדברים על פי מבחן התוצאה ובחכמה לאחר מעשה. בבחינת רכיב ההתרשלות, יש לבחון את סבירות ההתנהגות בעת התרחשותה, על פי הידוע 'בזמן אמת' ולא בדיעבד..." (ע"א 9705/11 גלט ברקוביץ נ' קרא, פסקה 25 (21.10.2014)). כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, לא התעורר בליבו של עו"ד תורג'מן חשד סובייקטיבי בקשר לדמיון שבתמונות בשני הדרכונים, ואיני סבור כי ניתן לקבוע שהיה צריך להתעורר חשד כזה בזמן אמת, בהינתן התמונות שהוצגו ובמכלול נסיבות המקרה עליהם עוד אעמוד להלן.
31. פגמים נוספים בדרכונים המזויפים: בית המשפט ציין כי הדמיון בין התמונות בדרכונים הוא בגדר "קצה חוט" שאילו היה נבחן על ידי עו"ד תורג'מן היה מעורר תמרורי אזהרה נוספים. בין היתר, התייחס בית המשפט לכך שנתגלו אי התאמות בין הדרכונים המזויפים למקובל ונהוג בדרכונים בבלגיה: הדרכון הישן של המתחזה נשא ספרות בלבד, בעוד שהדרכון החדש נשא אותיות וספרות, כפי שנהוג בדרכונים בלגיים; הדרכון הישן, שהונפק ביום 26.2.1991, היה דרכון ביומטרי, אך רק בשנת 2004 החלה בלגיה להנפיק דרכונים ביומטריים; תוקפו של הדרכון הישן היה לעשר שנים, בעוד דרכונים בלגיים תקפים לחמש שנים בלבד; ואין חותמת "מבוטל" על הדרכון הישן, על אף שפג תוקפו ביום 1.7.2001.
לדידי, ניתן לצפות מעורך דין המגיש בקשה לתיקון רישום נסח שבבסיסה החלפת דרכון ישן בדרכון חדש, לוודא כי הדרכון הישן אכן מבוטל. חותמת "מבוטל" של הרשויות המוסמכות היא אינדיקציה לכך, והעדרה, יכול להדליק נורת אזהרה. לעומת זאת, לא מצופה מעורך דין להיות בקיא בחזותם ובמאפייניהם של דרכונים זרים של מאה עשרים ושבע מדינות מהודו ועד כוש, כגון תצורת הזיהוי שלהם ומשך תוקפם, ודרישה כאמור חורגת משקידה סבירה של עורך הדין. מכל מקום וכפי שהוסבר, איני סבור כי היה בדמיון בין התמונות שבדרכונים לעורר חשד שהצדיק קיום בדיקות כאמור, כך שאין לייחס לאי ההתאמות בדרכונים משקל רב או בכלל.
32. התנהלות המתחזה ונסיבות הגעתו למשרד: בית המשפט ציין נתונים נוספים לגבי העסקה והמתחזה שהיו אמורים לעורר את חשדו של עו"ד תורג'מן: נסיבות הגעת המתחזה למשרד היו עלומות ועו"ד תורג'מן לא ערך בירור בעניין זה; המתחזה הציג עצמו כאיש עסקים המתגורר מחוץ לארץ אך שלט בשפה העברית ולא סיפק הסבר לכך; על פי נסח מרשם המקרקעין, המתחזה אמור להיות תושב בלגיה, אך מספר הטלפון שלו התחיל בקידומת הבריטית +44 בעוד שהקידומת הבלגית היא 32+.
33. כזכור, המתחזה פנה לראשונה לעו"ד בישיץ והופנה על ידו לעו"ד תורג'מן. בעדותו, שצוטטה על ידי בית המשפט המחוזי, סיפר עו"ד בישיץ כי "אני זוכר שהיה שם ברקע ששלח איתו (צריך להיות "אותו" – י"ע) מישהו מהבורסה (בורסת היהלומים ברמת גן, מקום משרדם של עורכי הדין – י"ע) [...] מה שכנראה קרה זה שהתקשר לקוח וקבע פגישה, אני לא זוכר אם הוא הודיע מראש שזה בנוגע למקרקעין או שהגיע האדון ואמר אני רוצה מקרקעין ואז אמרתי לו חכה ואז העברתי לעו"ד תורג'מן. זו הדינמיקה פחות או יותר" (עמ' 197-196 לפרוטוקול). איני סבור כי מדובר בנסיבות כה עלומות, ואיני סבור כי אי עריכת בדיקה מפורטת ביחס לשאלה מי הפנה את המתחזה לעו"ד בישיץ, מהווה התעלמות מתמרור אזהרה. אכן, טבעי כי עורך דין מתעניין בדרך בה לקוח פלוני הגיע אל משרדו, ולו על מנת לרוות עונג מתשובתו של הלקוח כי קיבל עליו המלצה חמה מלקוח אלמוני נוכח כישוריו המקצועיים. אולם במצב הדברים הרגיל, עורך דין לא עורך ללקוח הפוטנציאלי חקירת שתי וערב מה הסיבה בגינה נזדמן אל משרדו. גם בעידן של חוק איסור הלבנת הון, החקירה והדרישה של עורך הדין אינן משתרעות מעבר לגבולות הסביר והנדרש על פי חוק זה. כדרכו של עולם, לקוחות פוטנציאליים מופנים לנותני שירותים לפי המלצות מפורטות יותר או פחות של מכרים כאלו ואחרים. לטענתו של עו"ד תורג'מן, המתחזה הציג עצמו כיהלומן, כרבים מלקוחותיו של עו"ד בישיץ שפנו לקבל ממנו שירותים. הנחה כי בנסיבות אלה הגיע המתחזה למשרד הינה סבירה על פניה, ולדידי אין לזקוף לחובתו של עו"ד תורג'מן שלא ערך בדיקות נוספות בעניין.
כך גם לגבי שליטתו של המתחזה בשפה העברית, ולא מן הנמנע שיהלומן יהודי, איש עסקים שמגיע לארץ הוא בעל זיקה לישראל ולכן שולט בשפה העברית. בהקשר זה יש לציין את טענתו של עו"ד בישיץ כי בדרכונים שהציג המתחזה נרשם כי הוא יליד תל אביב (יצוין כי בצילומי הדרכונים שהוצגו בפני מופיעה המילה "TEL-AVIV", הגם שלא ברור אם המילה מופיעה תחת הקטגוריה של מקום הלידה). אשר לקידומת הטלפון של המתחזה, גם אם עו"ד תורג'מן היה אמור לדעת כי מדובר בקידומת בריטית ולא בלגית – ואיני משוכנע כי הדבר הוא בגדר ידיעה שהיא נחלת הכלל – לא בהכרח היה מתעורר חשדו במתחזה, מאחר שהמתחזה טען כי הוא איש עסקים המתגורר בחו"ל. השערה כי יש לאיש עסקים בינלאומי קשרים למספר בריטי, הינה בגדר השערה סבירה בנסיבות המקרה.
34. מהלך העסקה: אתאר להלן את מהלך העסקה כפי שעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
עו"ד תורג'מן נפגש עם המתחזה פעמיים או שלוש. במועד הפגישה הראשונה, שהתקיימה בעקבות הפנייתו של עו"ד בישיץ, המתחזה לא הציג קונה למקרקעין, ועו"ד תורג'מן הסביר כי מטרת הפגישה היתה היכרות בלבד. המתחזה הגיע עם העתק שטר המכר שעל פיו אביו המנוח רכש את המקרקעין, נסח רישום שהופק מהאינטרנט, ועם צווי ירושה. כשנשאל עו"ד תורג'מן אם המתחזה ידע ושלט במסמכי העסקה, ענה "כן. הוא התנהג כיורש רגיל. כשבא אליך מוכר אתה אומר לו תיתן לי את חוזה הרכישה שלך והוא אומר לך ירשתי ואתה אומר לו תראה לי שירשת והוא הביא את צווי הירושה שמתאימים למספר הדרכון בטאבו. הכלים זה זיהוי באמצעות ת.ז או באמצעות דרכון. כשזיהית את הבן אדם אתה עובר לראות אם יש לו קשר לקרקע, אתה בודק את הקשר שלו ובדקנו וראינו שזה צווי ירושה שרשומים בטאבו" (עמ' 230 לפרוטוקול).
עו"ד תורג'מן העיד כי הפגישה השנייה נערכה לאחר "10 ימים אולי יותר" (עמ' 218 לפרוטוקול) ואליה הצטרף יהושע, שפעל כמתווך. ביום 10.10.2011 חתם המתחזה על הסכם שכר טרחה, ייפה את כוחו של עו"ד בישיץ לפעול בשמו למכירת המקרקעין, וחתם על בקשה לתיקון הרישום בטאבו. ייפוי הכוח והבקשה לתיקון הרישום אומתו על ידי עו"ד תורג'מן. לאחר מכן פנה המתחזה יחד עם יהושע למשרדו של עו"ד ויטשנר שאימת את ההעתקים הצילומיים של שני הדרכונים. המתחזה סיפק לעו"ד תורג'מן שני תצהירי זיהוי מטעם מאיר רוט הנושאים תאריכים שונים (10.10.2011 ו-4.11.2011). לאחר שנאסף החומר, הוגשה הבקשה לתיקון הרישום ללשכת המקרקעין באמצעות עו"ד שגיא.
יהושע הציע למתחזה כי יאתר רוכש למקרקעין. יהושע העיד בבית המשפט המחוזי מטעמו של רוט, והסביר כיצד התגלגלה עסקת מכר המקרקעין:
"[...] חיפשתי איפה המיקום (של המקרקעין – י"ע) [...] חשבתי שזה יתאים למישהו משם.
ש: מי זה המישהו?
ת: לא מישהו ספציפי, ניסיתי אז וזה לא התאים, גם המחיר שהציעו היה ממש נמוך, ואותו רוט דחה את זה, הוא אמר שיש הצעות יותר טובות ואז התגלגל ופגשתי את יוסי כהן (מתווך נדל"ן מנתניה – י"ע) והצעתי לו את זה. הוא יחסית הביא מהר קונה, משם יצאה העסקה לדרך".
יהושע פנה ליוסי המתווך, שהציג קונה למקרקעין, הוא אלי שנזכר לעיל. אלי עסק בתחום הבנייה והנדל"ן, ויוצג בעסקה ע"י עו"ד וייס. ביום 8.11.2011 נחתם הסכם המכר בין המתחזה לבין אלי, על בסיס נסח עדכני ממרשם המקרקעין ולפיו המתחזה הוא בעל המקרקעין לפי מספר דרכון בלגי "מעודכן" ED84005. באישורו של עו"ד תורג'מן, עו"ד בישיץ פתח חשבון נאמנות עבור המתחזה, אליו אמורה הייתה להיות מועברת תמורת העסקה בסך 1.6 מיליון ₪.
אלי העיד כי סמוך לאחר החתימה על ההסכם ביקש לבטל את ההסכם בהסכמת המוכר. זאת לאחר שהבין כי עדיפה מבחינתו האפשרות שהמגרש יירכש על ידי צד ג' ואלי יבנה עבור הצד השלישי את הבתים על המגרש. ביום 27.11.2011 בוטל ההסכם בהסכמה לבקשתו של אלי, וביום 7.12.2011, כשלושה חודשים לאחר שהתייצב המתחזה במשרדי עורכי הדין, נחתם הסכם מכר חדש בין המתחזה לקונים.
35. הנה כי כן, לדידי, מהלך העסקה כפי שתואר על ידי בית המשפט המחוזי אינו כזה המגלה "סימני התראה" או מדליק "נורות אדומות" בדבר כשרותה של העסקה. נהפוך הוא, מתוך המתואר לעיל עולה כי לפנינו מתחזה קר רוח, נוכל ברמה גבוהה ששידר לסביבה נינוחות ללא שמץ של בהילות. המתחזה עמד על כך שהתמורה בעסקה תהיה ראויה ודחה הצעה בסכום נמוך. המתחזה נעתר לפנים משורת הדין לבקשת אלי לבטל את הסכם המכר עימו ולהחליפו בקונים אחרים. גם עו"ד וייס שייצג את הצד השני בעסקת המכר אישר כי העסקה לא התנהלה בצורה חריגה: "זה לקח חודש וחצי לפחות, לא דחקו בנו לחתום... לא הרגשתי שום לחץ או משהו חריג. יתרה מזאת הם עשו לנו טובה שנתנו לנו להחליף את הקונים. זה מראה שלא היתה בהילות או משהו שצריך לחשוד" (עמ' 121 לפרוטוקול הדיון).
בית המשפט המחוזי ציין כי בראשית חודש פברואר 2012 הושלמה העברת מרבית הכספים בגין עסקת המכר, וניתן לראות במועד זה או במועד סמוך לו כיום סיום עסקת המכר. משמעות הדבר היא, שהעסקה התנהלה החל מהמחצית השנייה של חודש ספטמבר 2011 ועד פברואר 2012, במשך כארבעה חודשים וחצי. גם בכך יש כדי ללמד כי המתחזה לא היה "לחוץ בזמן" באופן המעורר חשד. התנהלות זו של המתחזה לא מאפיינת את מי שמנסה להימלט עם כספי התמורה שהשיג במרמה בהקדם האפשרי ובטרם יחשף.
36. איני מוצא לתת משקל רב להמצאת שני תצהירי זיהוי של מי שהתחזה בשם מאיר רוט, שתוכנם דומה. תצהירים אלה נחזו כמאומתים על ידי עורך דין (וגם חתימתו של אותו עורך דין זויפה), והעובדה שמספר הרישיון של עורך הדין המאמת הוא 3606, אינה מהווה "תמרור אזהרה" כטענת רוט. נהפוך הוא, ככל שהמעיין בתצהיר שת ליבו למספר הרישיון, הוא עשוי להתרשם כי מדובר בעורך דין ותיק, ומן הסתם גם אותו מאיר רוט הוא כבר מבוגר, בא בימים, שחתם על התצהיר בפני עורך דין ותיק המוכר לו.
אף איני רואה רבותא בכך שהמתחזה לא הציג קונה למקרקעין בפגישתו עם עורכי הדין, בהינתן כי לכאורה מדובר בתושב חוץ. כאמור, פרט לדרכונים, המתחזה הציג בפני עו"ד תורג'מן שטר מכר של המקרקעין משנת 1950 המעיד כי אביו רכש את המקרקעין, ושני צווי ירושה שונים החתומים על ידי גורם שיפוטי ולפיהם ז'ק (יעקב) רוט הנושא דרכון בלגי מס' 002-0270235-48 הוא היורש של הוריו המנוחים. מקובלת עליי הטענה כי הפגישה בכללותה אינה מעוררת חשד, ויש במסמכים שהוצגו דווקא לבסס את אמונו של עו"ד תורג'מן במתחזה ולהביאו למסקנה כי המחזיק בהם בעל זיקה אותנטית למקרקעין. והשוו, בדומה, לעניין רחמני, גם שם הציג המתחזה מסמכי רכישה באופן שחיזק את הרושם שהוא הבעלים האמיתי.
37. בית המשפט הבחין בין נסיבות המקרה שלפנינו לבין עניין רחמני, שם נדחתה תביעה רשלנות נגד עורך הדין בנסיבות בהן הציג המתחזה תעודת זהות ומסמכי עסקה שתאמו לפרטים בנסח לשכת המקרקעין. אלא שגם בענייננו פרטי הזיהוי בנסח (מספר הדרכון של הבעלים) תאמו לכאורה לדרכון שהציג המתחזה בפני עורך הדין. מה שהתבקש היה תיקון הרישום בנסח כך שיכלול את פרטי הדרכון החדש. על פניו מדובר בפעולה לגיטימית, שלאו דווקא מדליקה "נורה אדומה".
38. לסיכום חלק זה של הדיון: בשונה מבית המשפט המחוזי, איני סבור כי היה בתמונות שבדרכונים המזויפים כדי לעורר את חשדו של עו"ד תורג'מן בזמן אמת, באופן שהטיל עליו חובה לבצע בדיקות נוספות בדבר זהות המתחזה-לקוחו. זאת כאשר נסיבות הגעתו של המתחזה לעו"ד תורג'מן ומהלך העסקה היו סבירים בנסיבות העניין, ואף בהם לא היה כדי לעורר "סימני התראה".