בשולי הטענות ביקש רוט כי בית משפט זה יורה על החזר מלא של אגרת בית המשפט בהליך קמא ועל ביטול ההוצאות שנפסקו לחובתו לטובת המדינה.
17. כנגד טענות אלה שבערעור רוט, השיבו עורכי הדין, בין היתר, שאין מקום להפחית מהאשם התורם שיוחס לרוט ואף להיפך, משנתברר כי רוט הפקיר את המקרקעין פיזית ורישומית במשך שנים רבות, על אף שבנו שוהה בארץ. מחדלו של רוט גדול עוד יותר בהינתן שבשנות השמונים, האפוטרופוס הכללי התרשם כי מדובר בנכס נטוש ונרשמה הערה לזכותו, הערה שבוטלה רק בתחילת שנות התשעים, עת נרשם רוט כבעלים של המקרקעין מכוח ירושת הוריו. עוד נטען כי אילו רוט היה מגיש בקשה לתיקון טעות סופר הרי שהיה נדרש לצרף תעודה המהווה בסיס לזיהוי. במקרה כזה, היה בתיק בלשכת רישום המקרקעין צילום דרכונו האמיתי של רוט וניתן היה לחשוף את הזיוף.
עורכי הדין תורג'מן ובישיץ טענו כי ללשכת רישום המקרקעין יש יותר כלים, ידע וניסיון באיתור מתחזים מאשר לעורכי דין, וככל שפסק הדין ישאר על כנו, הרי שעל לשכת רישום המקרקעין לשאת בחלק ניכר מהפיצוי.
18. המדינה טענה כי ערעורו של רוט יוצא מנקודת הנחה שהליך הזיהוי של המתחזה בוצע על ידי הרשמת, בעוד שהזיהוי נעשה על ידי עורכי הדין. המדינה סומכת ידיה על נימוקי בית המשפט המחוזי והוסיפה, בין היתר, כי לא היה על הרשמת לחשוד באישור הנוטריוני שנערך ע"י עו"ד ויטשנר; כי הימנעות רוט מלתבוע את עו"ד ויטשנר מונעת ממנו מלטעון נגד הרשמת ביחס לבקשה לשינוי הרישום; אין ממש בטענה כי השוני בין החתימות והשמות במסמכים השונים היה אמור לעורר חשד; והטענות כנגד נהלי לשכת הרישום הינן בגדר הרחבת חזית.
19. ולבסוף, המדינה, עו"ד תורג'מן ועו"ד בישיץ טענו כי רוט כלל לא הוכיח את בעלותו במקרקעין. בין היתר נטען כי רוט הודה כי האמור בתצהיר עדות ראשית מטעמו אינו מידיעתו האישית; מהתצהיר ומעדותו עלו סתירות וקשיים בנושאים המהותיים להוכחת זכויותיו; הוא לא הכיר חלק מהמסמכים שהוגשו לצורך זיהויו ולא את עו"ד קנת שטיפל ברישומו כיורש של הוריו; ולא זימן עדים חיוניים לתביעתו, דבר שצריך להיזקף לחובתו.
20. כעת, משהצגנו את המקרה ואת טענות הצדדים, נכריע במחלוקת שהונחה בפנינו.
דיון והכרעה
21. אקדים מסקנה לדיון ואומר כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר שהניחו בפנינו, הגעתי למסקנה כי דין ערעוריהם של עו"ד תורג'מן ועו"ד בישיץ להתקבל, ודין ערעורו של רוט להידחות. זאת, בעיקר מכיוון שלא ניתן לקבוע כי התמונות שעל גבי הדרכונים המזויפים היו בגדר "סימני התראה" שהיו צריכים לעורר את חשדם של עורכי הדין ולגרום להם לבצע בדיקות שייתכן והיו חושפות את התרמית. משכך, לא הוכחה התרשלות מצידם.