22. טרם נצלול לפרטי הפרטים, יש לשים תחילה נגד עינינו את הכלל לפיו אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. כוחו של הכלל נחלש במצבים מסוימים, למשל כאשר ממצאי הערכאה הדיונית מבוססים על ראיות בכתב, כאשר מדובר במסקנות להבדיל מעובדות, או כאשר ממצאי הערכאה הדיונית מתבססים על שיקולים שבהגיון ובשכל ישר או על סבירות של העדות (וראו, למשל, ע"פ 8146/09 אבשלום נ' מדינת ישראל, פסקה 19 והאסמכתאות שם (8.9.2011)). בענייננו, אין לערכאה הדיונית יתרון על פני ערכאת הערעור, באשר עסקינן במסקנה שניתן להסיק מתוך המסמכים שעמדו בפני בית המשפט המחוזי ומקביעותיו העובדתיות. מצאתי כי המקרה דנן אכן מצדיק את התערבותנו במסקנות הערכאה הדיונית, הכל כפי שיפורט להלן.
האם הוכחה בעלותו של רוט במקרקעין?
23. אפתח בהתייחסות לטענה כי רוט לא הוכיח את בעלותו במקרקעין.
הטענה מובילה אותנו למעין מעגל של האשמות – בעוד רוט טוען כי היה על הנתבעים לגלות כי לפניהם עמד מתחזה, עונים לו אלה כי הוא עצמו לא הוכיח שהוא אינו המתחזה לבעלים הרשום. למקרא הטענה, עולה מול עיניו של הקורא דמותו האלמותית של קוני למל, אשר במר ליבו על כך שאחר התחזה לו בניסיון למנוע את שידוכו לבת הרב, מקונן בשירו: "אומרים כי אני, אינני אני, על כן אני נבהל; כי אם אני אינני אני, אז מי אני בכלל".
אך לא בקומדיה של טעויות עסקינן.
בענייננו, בית המשפט המחוזי קבע כי בעלותו של רוט במקרקעין הוכחה על בסיס מספר מסמכים: תמצית רישום רשמית ממרשם האוכלוסין בבלגיה באשר לפרטיו של רוט, מתורגמת לשפה העברית ומאומת בחותמת Apostille (להלן: תמצית הרישום); העתק אישור רשמי של ממשלת בלגיה מיום 13.5.2013 לגבי זהות הוריו של רוט; העתק דרכוניו; שטר מכר של המקרקעין; העתק מצווי הירושה; העתק מסמכים מתיק לשכת רישום המקרקעין; והעתק מאישור רישום זכויותיו של רוט במקרקעין.
המדינה טענה כי המסמכים שהוצגו לא מוכיחים קשר כלשהו בין רוט-מגיש התביעה לבין מספר הזיהוי של הבעלים הרשום בנסח המקרקעין (002-0270235-48). אמנם לפי תמצית הרישום שהונחה בפני בית המשפט המחוזי, אדם בשםJacques Roth החזיק בתעודת זהות שהייתה פעילה בשנת 1993 ומספרה 002-0270235-48, אך אין היא כוללת הצהרה כי בעל תעודת הזהות משנת 1993 הוא הנושא את אחד ממספרי הדרכון באמצעותם הזדהה רוט-התובע (מוצג 9 לתיק המוצגים של המדינה). המדינה הציגה טעמים נוספים המחזקים לשיטתה את מסקנתה, וביניהם אי הצגת תעודת זהות בלגית על ידי התובע; הבדל בין שם המשפחה בהעתק הדרכון שהיה בתוקף בעת רישום הירושה לבין העתקי הדרכונים העדכניים יותר (Rot לעומת Roth); הצגת מסמכים שחלקם קטועים או חסרי מספרי זיהוי; וההסברים שסיפק רוט בעדותו מהם עולה כי רוט לא היה מעורב כלל ברישום הזכויות על שמו, לא ידע להסביר את האמור בתצהירו, ולא הכיר את עו"ד קנת שטיפל ברישום הירושה.