מדברים אלה עולה כי אין מדובר במידע שהוא נחלת הכלל וכי יש חשיבות לידיעה הנובעת מהטיפול בלקוח הספציפי, הכרה של שיטות העבודה שלו, אנשי הקשר וחברות המטרה שהוא מבקש לעבוד מולן. זאת ועוד, מהראיות עולה כי גם אופן התמחור של השירות שנתנה התובעת הוא בבחינת מידע שאינו גלוי לכלל אלא היה בידיעתו האישית של מר שמלה שניהל את המשא ומתן ועמד איתן בקשר (עמ' 62 ש' 8-16 לפרוטוקול), וכי מר שמלה עשה בו שימוש כאשר הוא פנה לאקטאוס והציע "הצעה גמישה יותר". ברור, כי לו לא היה מר שמלה בקיא בשיטות העבודה של התובעת ובתגמול הניתן לה, לא היה יכול להשתמש בכך כבסיס להצעה מטיבה ומפתה יותר.
עוד יצוין כי כעולה מהעובדות שהוצגו בפני, יצירת קשר וגיוס לקוחות נעשה על ידי התובעת תוך השקעת מאמץ רב וכולל גם נסיעות לצרפת לפגישות עם הלקוחות ויצירת קשר אישי מולם (ראו עדות מר טויל עמ' 32 ש' 9-10; עמ' 33 ש'31 – עמ' 34 ש' 3 לפרוטוקול; עדות מר כהן עמ' 38 ש' 20-30 לפרוטוקול).
50. בפרשת הדקה ה-90 קבע בית הדין הארצי כי:
"הפסיקה הכירה בכך שרשימת לקוחות או רשימת ספקים יכולה להוות במקרים המתאימים סוד מסחרי, אולם זאת רק בתנאים מסויימים ולא באופן אוטומטי. רשימת ספקים או לקוחות תוכר כסודית רק כאשר היא מחזיקה "ערך מוסף" מלבד קיבוץ שמות הלקוחות או הספקים בענף, בנסיבות בהן הוכח כי נדרש מאמץ מיוחד בגיבושה, ויש יתרון בקבלתה מן המוכן" (ע"ע 62/08 לבל דוד - חברת הדקה ה-90 בע"מ (27.12.09)).
שילובם של רשימת הלקוחות של התובעת, המאמץ הנדרש לגיוסם, ההיכרות באשר לשירות שניתן להם והתמחור של שירות זה, עם הידע הספציפי של ההתנהלות אל מול הלקוח הספציפי ואנשי הקשר בחברות המטרה של אותו לקוח, עולים כמכלול כדי סוד מסחרי ולכל הפחות מהווים אינטרס ראוי להגנה (ראו בדומה ע"ע 80/08 דאטה פול בע"מ – יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ ואח' (7.10.10)), ומר שמלה הודה בכך בלשון רפה (עמ' 63 ש' 14-19 לפרוטוקול).
51. אשר להגנה על מידע זה, דומה כי לא הייתה מחלוקת ששיטת התגמול והתמחור אל מול הלקוח לא הייתה בידיעת כלל העובדים אלא רק בידיעת השותפים או אפילו רק חלקם (עדות מר שמלה עמ' 62 ש' 8-16; עדות גב' גולדברג, עמ' 83 ש' 19-22 לפרוטוקול) אלא שמר שמלה בהיותו השותף המנהל אשר עבד מול אקטאוס ווואן-פוינט היה בקיא במידע זה. אשר למידע הנוגע לחברות המטרה וללקוחות, ציין מר שמלה, כי אצל התובעת עבדו העובדים בחלל פתוח ועל כן ניתן היה לשמוע עם איזה לקוח אחרים עובדים. עם זאת, הודה מר שמלה כי הגם שמידע היה בידיעת העובדים, קיימת חובת סודיות כלפי חוץ (עמ' 62 ש' 25-31; עמ' 77 ש' 9-10 לפרוטוקול) וכאמור בעדותה של הגב' גולדברג, היא העדיפה להעביר את הטיפול באקטאוס לעובדת אחרת בהעברה מסודרת היות ש"אני זו שעבדתי על זה" (עמ' 83 ש' 18). עוד עולה מהעדויות כי על אף טענת הנתבעים, לא היתה גישה חיצונית למערכת הממוחשבת של התובעת וכי נדרשו שם וסיסמא לכל עובד בגישתו למערכת הממוחשבת.