התנאים לקיומו של השתק פלוגתא אינם מתקיימים במקרה זה:
התנאי הראשון – זהות עובדתית ומשפטית בין הפלוגתאות בשני ההליכים – לא מתקיים במקרה דנן. הפלוגתא שנדונה והוכרעה במסגרת הליך הבוררות היתה פלוגתא הנוגעת לפרשנות החוזית של הסכם האופציה. התובע בכתב התביעה מציין זאת "כאמור לעיל, בין התובע לבין החברה התקיים הליך בוררות אשר עניינו בהפרה הנטענת של הסכם האופציה על ידי החברה, כטענת התובע." (סעיף 9 לכתב התביעה). התובע חוזר על כך גם בסיכומי התשובה מטעמו "...כפי שהוסבר בסיכומי התובע, בשלב בו נוהלה הבוררות מדובר היה בחוב שהיה שנוי במחלוקת מצד החברה עצמה ועל רקע מחלוקת זו נוהלה הבוררות." (סעיף 12 לסיכומי תשובה מטעם התובע).
פסק הבוררות קובע את גדרי הפלוגתא לשאלת הפרשנות המשפטית לחוזה "בין הצדדים פרץ סכסוך בנוגע להסכמים הנ"ל, פרשנותם, מימוש זכויות חוזיות וכיוצ"ב" (סעיף 2 לפסק הבוררות), והכרעת כב' הבורר מתייחסת לפרשנות החוזית הנכונה של הסכם האופציה (עמ' 24 לפסק הבוררות):
"אשר על כן אני קובע כי, בהתאם לראיות שהוצגו בפניי, הודעת המימוש נשלחה במועד ע"פ הסכם האופציה וכי המניות היו נקיות במועד שנקבע לביצוע התשלום הראשון והעברת המניות כנגדו – יום 1.4.2006. לפיכך, על הנתבעת היה לשלם לתובע באותו מועד את תמורת המנה הראשונה של המניות (מניות המימכר)."
ומוסיף (עמ' 32 לפסק הבוררות):
"סיכומו של דבר, אין מקום להיתפסות הנתבעת לאפשרות קיומו של מצב היפותטי לא רלבנטי, כסיבה לאי קיום התחייבות חוזית ממשית. על הנתבעת היה לקיים את התחייבויותיה החוזיות."
היינו, הסוגיה הנדונה בהליך לפניי, אחריותם האישית של הנתבעים לאי מימוש האופציה בידי החברה לא הייתה הסוגיה להכרעה בפסק הבורר.
התנאי השני - הפלוגתא הוכרעה, גם הוא אינו מתקיים במקרה זה. אין בפסק הבוררות קביעה פוזיטיבית ביחס לשאלת אחריותם האישית של הנתבעים. פסק הבוררות דן בשאלת המניע לאי מימוש האופציה תחת ראש הפרק "הרקע המסתבר לכאורה לאי קיום ההסכם ע"י הנתבעת" (עמ' 24 לפסק הבוררות). כב' הבורר קבע בהקשר זה כי "סביר לקבוע, כגרסת התובע, כי מימוש האופציה לא היה כדאי לנתבעת, שכן שווי המניות באותה עת היה נמוך ממחירן למסחר בבורסה. כך גם הודה מר אלגור..." (עמ' 24 לפסק הבוררות). בהמשך קובע כב' הבורר כי השתכנע שהחברה לא ביצע פעולות לגיוס הכספים הדרושים למימוש האופציה וכי לא הוכיחה כי סכומים אלה היו בהישג ידה (עמ' 25 לפסק הבוררות). אך בפסק הבוררות לא הוכרעה השאלה מדוע לא קיימה החברה את התחייבותה, ועל אחת כמה וכמה לא נקבעו קביעות ביחס לכוונת הנתבעים ותם ליבם. ביחס למניע לאי קיום ההסכם על ידי החברה הוצגו בפסק הבוררות מספר אפשרויות אך לא נקבעה קביעה חד משמעית: