על כן הסתמכתי על עדויותיהם של הצדדים להליך, רק ככל שאלו נתמכו במסמכים מזמן אמת או בעדויות אחרות, של מי שאינם בעלי אינטרס בתוצאות ההליך (והתובע מטעמו, לא הביא כל עד מלבדו הוא).
מלבד הצדדים העידו (מטעם הנתבעים), גב' עדי אדר, שהייתה מנהלת הכספים של החברה בזמנים הרלבנטיים למועד מימוש הסכם האופציה, ועו"ד שץ שהיה עורך הדין של החברה, והוא זה שעסק בתנאי למימוש האופציה.
עדות מנהלת הכספים של החברה בתקופה הרלוונטית, גב' עדי אדר. - גב' אדר העידה באופן ענייני, כמיטב זיכרונה והתרשמתי שהיא מעידה באופן חופשי ובלתי תלוי על האירועים שהתרחשו עת עבדה בחברה. גב' אדר לא עובדת בחברה מזה שנים. אמנם גם גב' אדר העידה ממרחק השנים, אולם העידה על נושא אחד מרכזי, שאין לה בו כל עניין אישי, ושהיה עניין מרכזי בשעתו. עוד העידה על נהלי עבודה שלה, שם לזיכרון יש פחות משמעות, והעידה כי היא מניחה שעבדה באותו אופן גם בהקשר של בחינת יתרות לצורך תשלום כנגד המניות במימוש האופציה במועד קרוב ליום הקובע. גב' אדר דייקה בדבריה באשר למה זכרה ומה לא. לאור האמור, עדותה הייתה מהימנה עליי.
עדות עו"ד שץ, ששימש כיועץ המשפטי של החברה בתקופה הרלוונטית - עו"ד שץ העיד על עצמו כי כמעט אינו זוכר את הדברים כפי שהתרחשו לאור מרחק הזמן, והטיל בעצמו, במהלך עדותו, ספק בטיב זיכרונותיו, בהתחשב בשנים הרבות שחלפו מאז קרות האירועים, ובכך שמדובר בשירותים משפטיים שהוא נותן דרך קבע (פרוטוקול עמ' 161 ש' 4, 24-27). בהרבה מתשובותיו העיד כי הוא מניח את מצב הדברים לאור הנסיבות. על כך התבססתי על עדותו, בעיקר כשזו נסמכה על ממצאים חיצוניים, או כשההנחות שהניח לגבי מצב הדברים היו אכן מבוססות.
5. אחריות אישית של הנתבעים לחובות החברה
התובע מבקש לחייב את הנתבעים הן מכח עוולות נזיקיות – רשלנות, תרמית, גרם הפרת חוזה והן מכח דיני החוזים - הפרת חובות תם הלב. בטרם אדון בעילות התובענה השונות, אדון בשאלה העקרונית העולה מתובענה זו והיא הטלת אחריות אישית של הנתבעים לחובות החברה, שכן אין מחלוקת כי הבורר הטיל את החבות לתשלום בגין הפרת ההתחייבות למימוש הסכם האופציה, על החברה, שהייתה לבדה צד להסכמים עם התובע, כמו גם להליך הבוררות. בשלב זה אניח כי שני הנתבעים היו אורגנים בחברה (על אף שהנתבע 2 מכחיש את הדברים).
לצורך הטלת חבות אישית על אורגנים בחברה צריכים להתקיים בהם עילות התביעה הספציפיות, ואין די שהם אורגנים בחברה שביצעה עוולה או הפרה חוזה (לאחריות אורגן של חברה ראו: ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פד"י מח (5) 661 ,697, (1994, להלן: עניין צוק אור); ע"א 2792/03 אליעזר יצהרי נ' טל אימפורט, פסקה 7 לפסק דינה של כב' השופטת עדנה ארבל (פורסם בנבו, 2006, להלן: עניין טל אימפורט); רע"א 7875/06 זלץ נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, פסקה 12 (פורסם בנבו, 2009, להלן: עניין זלץ) וע"א 313/08 עזמי נאשאשיבי נ' איהאב רינראוי, (פורסם בנבו, 2010, להלן: עניין נאשאשיבי).
הפסיקה הבחינה לעניין זה בין נושים בלתי רצוניים, אחריות נזיקית של אורגנים, שם נקבע כי יש להוכיח כי יסודות העוולה התקיימו במי מהאורגנים, לבין נושים רצונים, באשר לאחריות אורגנים בתחום החוזי, שם הוגבלה אחריות הדירקטורים למקרים חריגים בלבד, ואפרט.