בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע כי הוצג בפני התובע מצג כוזב על ידי הנתבע 1.
משלא הוכח יסוד ההיצג הכוזב מתייתר אמנם הדיון ביתר רכיבי העוולה, על אף זאת מצאתי לנכון להפנות לנקודה נוספת בעלת משמעות להחלטתי לדחות את התביעה בעילת התרמית. כוונתי לפעולת התובע על סמך ההיצג הכוזב. לכך אפנה עתה.
6.4. הסתמכות התובע על המצג הכוזב
בעוולת התרמית היסוד הנפשי הנבחן הוא כפול – נבחנת כוונת המציג כמו גם הסתמכות התובע על המצג. דהיינו, האם התובע הוטעה מהמצג התרמיתי, לטענתו, ופעל על סמך המצג.
התובע טוען כי הנתבעים "הרדימו" אותו בהבטחותיהם לתשלום סכומי הסכם האופציה והוא שם מבטחו בהם. אולם, מעדות התובע עולה כי ידע שהחברה מצויה בקשיים כלכליים, עוד בשלב מוקדם בהתקשרות ביניהם, וכי לא היה מרוצה מאופן ניהולה עוד תקופה ארוכה טרם מועד מימוש הסכם האופציה (פרוטוקול עמ' 15 ש' 4-12). זאת הייתה, בין היתר, הסיבה לחתימת ההסכם המתקן הראשון בחודש יולי 2002 (ראה עדות התובע פרוטוקול עמ' 20 ש' 8-10). התובע מעיד כי חשש עוד שההלוואה הראשונה לא תוחזר לו (פרוטוקול עמ' 20 ש' 14 עד עמ' 21 ש' 18). התובע מעיד כי ידע על מצבה הכלכלי של החברה במהלך שנות ההתקשרות החוזית בינו לבין החברה, מצב כלכלי אשר הורע לאחר פתיחת חקירה פלילית כנגד הנתבעים ולאחר מכן עם העמדתם לדין (ראה עדות התובע, פרוטוקול עמ' 24-26). התובע היה מודע להליכים הפליליים שננקטו כנגד הנתבעים ולמצבה הכלכלי של החברה, התובע היה מודע לסירובם של הנתבעים לערוב אישית להתחייבויות החברה (פרוטוקול עמ' 22ש' 7-13). יחד עם זאת, התובע מעיד כי החברה פעלה לכיבוד התחייבויותיה הקודמות והחזירה לו הלוואה, גם אם באיחור מה (פרוטוקול עמ' 27 ש' 20-27). עולה מכך כי התובע היה פעיל ומעורב ולא הסתמך על הצהרות הנתבע 1בלבד. התובע שינה את מערך ההסכמים עם החברה בהתאם לנסיבות העניין, ופעל לעגן בהסכמים את ההסכמות שגיבש עם החברה להקדמת החזר ההלוואה ולקבלת האופציה לכפות על החברה את רכישת מניותיו. ניכר שהתובע לא הסתפק בהבטחות בעל פה של הנתבע 1, כי כספיו ישולמו במלואם, אלא דאג ווידא כי נכרתת מערכת חוזית הולמת המעגנת הבטחות אלה מול החברה.
אם כן, לאורך השנים מאז כריתת ההסכם הראשון בין התובע לחברה ועד לדחיית החברה את דרישתו למימוש הסכם האופציה, התובע, בשל חשש להשקעתו, תיקן את מערך ההסכמים עם החברה. הסכם האופציה נושא הדיון דנן סוכם, בין היתר, בשל סירוב הנתבעים לתת לו ערבות אישית להחזר הכספים שהלווה והשקיע בחברה (פרוטוקול, עמ' 24 ש' 17-26) . בנסיבות אלה - בהן הנתבעים סירבו להתחייב אישית לקיום ההסכמים בין התובע לחברה, התובע היה מודע למצבה של החברה ולהליכים הפליליים הננקטים כנגד הנתבעים ופעל לתיקון ההסכמים עם החברה – לא ניתן לומר כי התובע הוטעה לחשוב בשל מצג כוזב מצד הנתבעים כי הם אחראים להחזר כספיו מהחברה (השווו לע"א 9057/07 דוד אפל נ' מדינת ישראל, עמ' 30 (פורסם בנבו, 2012), שם נקבע כי "נרקמו בין הצדדים יחסי אמון והערכה הדדית, שהתבססו על עבודה משותפת לאורך זמן", (עניין אפל, עמ' 34), באותו מקרה לאור מערכת יחסי האמון המיוחדים שנרקמו בין הצדדים לא בדקו עובדי הניצג את מצגי המערער, אלא הסתמכו עליהם ופעלו על סמך המצג הכוזב. בשל כך נקבע כי התקיים רכיב הקשר הסיבתי בין כוונת המציג להטעות לבין פעולת הנציג שהוטעה). גם מטעם זה מצאתי לנכון לקבוע כי לא התקיימו יסודות עוולת התרמית בתקופה שקדמה למימוש הסכם האופציה.