התובע מוסיף כי לא עומדת לנתבעים חזקת התקינות מכח כלל שיקול הדעת העסקי. לטענתו, הנתבעים הסתמכו בחוסר תום לב על עצה משפטית פגומה במטרה להצדיק את החלטתם שלא לכבד את ההתחייבויות כלפי התובע.
הנתבעים טוענים כי לא חבו חובת זהירות לתובע (ומוסיפים כי גם לא חבו חובת אמונים). לטענתם, לנושאי משרה בחברה, ככלל, אין חבות כלפי צדדים שלישיים דוגמת התובע. לטענתם, על התובע היה להוכיח כי קיים מקור חוקי לחובת זהירות וחובת אמונים מצד הנתבעים כלפיו, אך התובע לא הוכיח קיום חובה שכזאת.
נתבע 2 טוען כי לא היה נושא משרה בחברה, לא היה דירקטור או בעל תפקיד בה וכי אף לא קיבל שכר מהחברה ולא היה מורשה חתימה בחברה. לטענתו, התובע לא הוכיח כי הנתבע 2 שימש כדירקטור בפועל או כי היה מעורב בניהול החברה וקבלת ההחלטות בה. לכן טענות התובע הקשורות להפרת חובות הנובעות מנשיאת משרה בחברה אינן מבוססות. לטענת הנתבע 2 החברה נוהלה על ידי עובדים ועל ידי הנתבע 1 שהיה מנכ"ל החברה ודירקטור יחיד בה. הנתבע 1 ניהל את החברה וקיבל את ההחלטות הנדרשות. הנתבע 2 טוען כי צורף לכתב התביעה לשווא, וטענות התובע בדבר אחריות המוטלת עליו, מתוקף היותו נושא משרה, משוללות יסוד.
הנתבע 2 מוסיף וטוען טוען כי גם אם ייקבע, בניגוד לטענותיו כי היה נושא משרה בחברה, הרי לנושא משרה בחברה שיקול דעת רחב ורק בנסיבות חריגות תוכר חובת זהירות של נושא משרה בחברה כלפי נושי החברה. בנסיבות המקרה לא מתקיימים יסודות העוולה. לטענתו, נושאי המשרה בחברה פעלו באופן סביר ובתום לב, מתוך כוונה לשרת את לטובת החברה ובהתאם לייעוץ משפטי שקיבלו, והנתבע 2 עצמו לא היה בקשר עם התובע.
נתבע 1 טוען כי לא הוכח שהתרשל בתפקידו. לטענת הנתבע 1 הוא לא חרג מרמת הזהירות הנדרשת מנושא משרה סביר כלפי נושה של החברה. הנתבע 1 פעל בתום לב ונקט אמצעים סבירים בכל פעולותיו כנושא משרה בחברה. הנתבע 1 טוען כי לא הפר את חובת הזהירות לחברה, הוא פעל לטובת החברה בהתאם לכלל שיקול הדעת העסקי. החלטתו כנושא משרה בחברה התקבלה בתם לב, שלא בניגוד עניינים והיתה החלטה מיודעת לאחר בחינת נתונים ושיקולים רלוונטיים. בנוסף, טוען הנתבע 1 כי לא הפר את חובת האמונים לחברה, חובת האמונים נועדה להגן על אינטרס החברה ולא הוכח כי פעולותיו נעשו לקידום אינטרס אישי שלו.
7.ב. האם הנתבעים חייבים חובת זהירות לתובע
כפי שהבהרתי לעיל, חובת זהירות של נושאי משרה בחברה כלפי צדדים שלישיים, שהתקשרו עם החברה בהסכם, תוכר רק במקרים חריגים. בעניין מתתיהו נקבע כי חובת זהירות של נושא משרה בחברה תוכר רק במידה והתקיימה בין הצדדים מערכת יחסים החורגת ממהלך היחסים הרגיל בין התובע לנתבעים כנושאי משרה בחברה (שם, בעמ' 779):
"...לצורך גיבושה של חובת זהירות אישית עצמאית של המנהל, נדרש לבסס מערכת נתונים החורגת מגדר פעילותו הרגילה והשיגרתית של נושא משרה בחברה... השאלה, על כן, היא האם הניחו המערערים תשתית עובדתית, ממנה ניתן להסיק כי פעילותם של המנהלים בהתקשרות האמורה חרגה מפעולתם השיגרתית כמנהלים בחברה, באופן שמטיל עליהם חובת זהירות אישית כלפי המערערים.".