51. במסגרת החלטותיו מיום 4.8.15 ומיום 16.12.15 הורה בית הדין האזורי לבעלי הדין "עצמם" (כלשון ההחלטות) להתייצב לדיון המוקדם. ביום הדיון התייצב מר אפשטיין בלבד, מבלי שנאמר דבר לעניין הרב שון ומר חיים דוד. עיון בפרוטוקול הדיון המוקדם מיום 17.12.15 מעלה כי הועלתה במהלכו הצעת פשרה אך מאחר שהרב שון ומר חיים דוד נעדרו מהדיון (כיוון ששהו בחו"ל, כעולה מהפרוטוקול) ביקש בא כוחם שהות לשקול אותה. באת כוחה של העובדת עתרה כבר אז לחייבם בהוצאות כיוון שלא התייצבו לדיון בניגוד להחלטותיו הברורות של בית הדין. בתום הדיון ניתנה החלטה שבסיומה נקבע בין היתר כך (ההדגשות במקור): "התיק נקבע להוכחות ביום 7.7.16 בשעה 09:00. במועד זה ישמעו כלל עדי הצדדים, על הצדדים לוודא הגעתם של העדים לרבות מחו"ל, כמו כן ישמעו ככל שיתאפשר סיכומים בעל פה, על הצדדים להיערך מבעוד מועד. שאלת ההוצאות בגין אי התייצבות הנתבעים היום בפרט נוכח החלטת בית הדין מיום 4.8.15 תילקח בחשבון נוכח התנהלות הנתבעים והמשך ההליך, במהלכו או בסופו לפי שיקול דעת בית הדין".
52. ביום 23.5.16 הגישה העובדת תצהירים מטעמה. ביום 3.6.16 הוגשה "בקשה מטעם הנתבעים 2-4 לדחיית דיון הקבוע ליום 7.7.16...", במסגרתה ביקשו דחייה להגשת התצהירים מטעמם וכן דחייה של מועד הדיון נוכח איחור נטען בהגשת תצהירי העובדת, וכן ביקשו שהות להגשת מועדים מוסכמים לאחר תיאום גם עם הנתבעים עצמם, שחלקם מתגוררים בחו"ל. בהחלטת בית הדין מיום 16.6.16 נדחתה בקשת הדחייה וצוין בין היתר כי "מהבקשה עולה כי חלק מן המצהירים מתגוררים בחו"ל ומשכך יש להעדיף השארת המועד על כנו". הנתבעים לא הודיעו דבר בהמשך להחלטה זו עד ליום 5.7.16 (יומיים טרם דיון ההוכחות) שבו הוגש תצהירו של מר אפשטיין בלבד, כאשר בהודעה שנלוותה לתצהיר זה צוין כי "לאור מחלתו של הנתבע 2 (החולה במחלת קרוהן) אין באפשרותו להגיע במיוחד מארה"ב לדיון הקבוע ביום 7.7.16. הנתבע 4 שוהה אף הוא בחו"ל ולא יוכל להגיע לדיון הנ"ל". לדיון ההוכחות התייצב לפיכך מר אפשטיין בלבד מטעם הנתבעים (יחד עם ב"כ הנתבעים), ובהתאם הועלתה דרישה מטעם ב"כ העובדת לקבל את התביעה כנגד הרב שון ומר חיים דוד ולחלופין לחייבם בהוצאות. בית הדין קיבל את הבקשה החלופית בלבד, כפי שפורט וצוטט לעיל.
53. לעניין סמכות בית הדין האזורי להורות לצדדים להתייצב לדיון המוקדם ולדיון בכלל נבהיר כי גם אם "במקרה הרגיל, כאשר מתייצב עורך-דין בשמו של בעל-דין, אין לומר שבעל-הדין לא התייצב" הרי שמעת שהורה בית הדין לבעל דין להתייצב לדיון "בעצמו" בהוראה ספציפית, היה עליו להתייצב (השוו: ע"א 6092/00 כדורי פיתוח עירוני בע"מ נ' אוטמזגין, פ"ד נו(6) 786 (2002)). בהתאם נקבע כי "סוגיית עצם הדרישה להתייצבות של בעל דין מיוצג, כבענייננו, לדיון מוקדם, מצויה בשיקול דעת הערכאה הדיונית (ראו על דרך ההיקש: תקנה 147 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984)..." (בר"ע (ארצי) 19756-09-18 אביבה רלב"ג - בית הספר המשותף בשדה אליהו (12.9.18)). החלטת בית הדין האזורי לפיה על כל הנתבעים להתייצב אישית ("בעצמם") לדיון המקדמי היא לפיכך החלטה דיונית מובהקת, המצויה בסמכות בית הדין.