61. אלא, שבזמן שבתי המשפט ובתי הדין חוזרים וקובעים שעמותה אינה חסינה מהליך של הרמת מסך, לא רבים הם המקרים בהם מורם מסך ההתאגדות בעמותה בפועל. השלמת המהלך, קרי, ביצוע הרמת מסך כשמדובר בעמותה (בבתי הדין לעבודה, ובכלל) אינה טריוויאלית. כך, בעוד שסעיף 6 לחוק החברות נוקט במלים "בעל מניה", לא ברור כלפי מי אמורה הרמת המסך בעמותה להתבצע - וכדוגמא האם כלפי כלל "חברי העמותה", מייסדיה, ה"רוח החיה" מאחוריה או חברי הוועד המנהל (שאמורים להיות גם חברי עמותה, לאור סעיף 33(א)(1) לחוק העמותות).
המלומד פרנקל, שציטטנו לעיל, התייחס ל"חברי עמותה". המלומדים בן ציון גרינברגר ונחמיה בן תור התייחסו ל"חברים דומיננטיים בעמותה" (בן ציון גרינברגר ונחמיה בן תור, דיני עמותות להלכה ולמעשה (התשס"ב-2002), בעמ' 39). הפסיקה הרלוונטית מתייחסת ל"חברי עמותה" (עניין סיעת בת ים; עניין מורים בונים; עניין העמותה לקידום הספורט; ע"א 4395/06 עמותת ז.פ נ' לוי רמות עבודות עפר, כבישים ופיתוח בע"מ (6.5.09)), וניתן להניח כי היישום בפועל, תוך היקש מסעיף 6 לחוק החברות, אמור להיעשות כלפי אותם חברי עמותה אשר היו מודעים - בכוח או בפועל - לשימוש הפסול שנעשה באישיותה המשפטית הנפרדת של העמותה. אלא שכפי שציינו במרבית המקרים לא הורם מסך העמותה בפועל. בפסיקה של בתי הדין האזוריים ניתן לאתר מקרים בודדים שבהם הורה בית הדין על הרמת מסך (ד"מ (אזורי ת"א) 7842/03 איתי ויזר - עמותה להפצה ולימוד רפואה טבעית (3.10.06); ס"ע (אזורי חי') 21205-03-10 מאיר יוסף - חיים גולדקנופף (21.6.15), ערעור שהוגש הסתיים בהסכמה: ע"ע (ארצי) 4742-09-15 אריה רובינשטיין - מאיר יוסף (24.11.16); למקרים בהם הורם המסך על ידי בית המשפט המחוזי ראו למשל את עניין ליניאל; ת"א (מחוזי ת"א) 1570/03 Fairleigh Dickinson University נ' מכון ביוטכנולוגי ת"א (7.6.07); למחיקה על הסף של תביעה כנגד נושא משרה שאינו חבר בעמותה ראו את בר"ע (ארצי) 693/09 אורלי אריאל - ער"ן אגודה ישראלית לעזרה ראשונה נפשית (25.2.10)).
מן הכלל אל הפרט
62. בענייננו קבע בית הדין האזורי כי יש להורות על הרמת מסך כלפי שלושת הנתבעים כמקשה אחת, לאחר שמצא שהעובדת "הצליחה להצביע לכל הפחות ובלשון המעטה על התנהלות לא ראויה, של הנתבעים במכון, ועל אינטרסים שנגעו לחברה בבעלותם לה חב המכון חוב. כזו המצדיקה הרמת מסך על פי הפסיקה". עם זאת פסק דינו של בית הדין האזורי אינו קובע תשתית עובדתית ברורה במנותק מטענות הצדדים, ויש קושי בחילוץ הקביעות העובדתיות. על פי פסק הדין, מר אפשטיין "הודה כי הוא וה"ה שון הנתבעים, לקחו אחריות לחובות הנתבעת (ע' 24 ש' 27 ע' 25 ש' 12 ואילך). אך לא הציגו כל תכנית הבראה (ע' 27 סיפא ע' 28 רישא), עבדו במקביל במכון ובחברת יעדים בבעלותם (27 ש' 7-12) לה המכון חב חובות, לא ציינו זאת בפני הועד המנהל (ע' 29 ש' 8-5) ועוד בעניין העסקת קרובי המשפחה ומעורבותם באסיפה (ע' 31 ש' 30 ע' 32 ש' 1-18)". בית הדין האזורי הוסיף כי "אף לו הייתה נכונה טענת הנתבע 3 [מר אפשטיין - ס.ד.מ] לפיה הצטרף להנהלת הנתבעת 1 מטעמים אידיאולוגיים וכי הנתבעים לא נטלו כספים לכיסם. טענה שלא הוכחה".