64. לא נעלם מעינינו כי מר אפשטיין אישר בחקירתו בבית הדין האזורי את הפרטים הבאים: רעייתו, גב' טל ביננשטוק, הועסקה על ידי חברת יעדים ובהמשך על ידי המכון, והיא הייתה גם חברת עמותה וככזו השתתפה באסיפה הכללית של המכון (עמ' 24 ו - 32 לפרוטוקול); מר אפשטיין קיבל רכב לשימושו, כנראה דרך משכורתה של אשתו ("יכול להיות שזה היה במשכורת של טל") הגם שלא היה לה כלל רישיון נהיגה (עמ' 26 - 27 לפרוטוקול); גיסו של מר אפשטיין (אחיה של אשתו) מר אליקים ביננשטוק ביצע שיפוצים במשרדי העמותה, והדבר נודע למר אפשטיין בדיעבד; אח נוסף של אשתו, מר צבי ביננשטוק, היה חבר עמותה וככזה השתתף באסיפה הכללית גם הוא (עמ' 32 לפרוטוקול); ואח של מר חיים דוד היה אף הוא חבר באסיפה הכללית או בוועד המנהל (שם). ואולם, אין בדברים אלה כדי לבסס תשתית ראייתית מוצקה דיה להרמת מסך ולא בכדי נשען פסק דינו של בית הדין האזורי, בעיקרו של דבר, על ניכוי הכספים ואי העברתם ליעדם.
65. כאמור, לאחר ששוכנע בית הדין ב"התנהלות לא ראויה" של הנתבעים ציין כי גם "ללא המפורט לעיל, די בניכוי מעובד ללא העברה לקרן כדי לקבוע שהתנהלות זו של הנתבעים מצדיקה הרמת מסך", בהתאם לעניין אדיב. אלא שפסק הדין בעניין סטפנסקי, שניתן לא מכבר, מבהיר כאמור לעיל כי ניכוי מעובד ללא העברה לקרן "עשוי להוות נסיבה משמעותית שעשויה ללמד על התקיימות התנאים שבסעיף 6 לחוק" אך "נקודת מוצא זו אינה בהכרח נקודת הסיום" (ההדגשות אינן במקור). מכאן שלא די בניכוי הכספים ואי הפקדתם על מנת 'לפצות' על החסך הראייתי בתיק, ועל מנת להכריע בסוגיית הרמת המסך יש להידרש לכלל נסיבות העניין.
66. בהקשר זה נציין כי לאחר שהתבקשה העובדת להבהיר האם הוגשה תביעת חוב מטעם קופת הגמל בעניין כספי ההפקדות, הודיעה ביום 9.2.20 כי היא עצמה "אינה הגורם המוסמך להגיש תביעות חוב בכל הנוגע לכספים שהיו אמורים להיות מופקדים בקרן הפנסיה ובקרן ההשתלמות". עוד עדכנה כי מבירור שערכה עלה ששולמו בגינה כספים מהמוסד לביטוח לאומי לקרן הפנסיה בגין תגמולי הפנסיה החסרים, כאשר הסכום ששולם בהתאם למסמך שצורף (סך של 5,000 ₪) מתייחס הן לתגמולי העובד והן לחלק המעסיק ומחסיר למעשה רק חודשיים ראשונים (מרץ ואפריל 2013), בסך של 2,000 ₪ בלבד. אשר לקרן ההשתלמות הודיעה כאמור העובדת כי לא אותרה תביעת חוב. ראוי להדגיש בקשר לכך כי מתן מענה לזכויות או חלקן באמצעות המוסד לביטוח לאומי אינו שומט את הקרקע תחת טענת העובדת להרמת מסך נוכח ניכוי הכספים משכרה ואי העברתם ליעדם, שכן מענה זה באמצעות גוף ציבורי-סוציאלי אינו מפחית מהחומרה הרבה שבאי-העברת כספי פנסיה וגמל ליעדם, בכלל וביחס לכספים שנוכו משכרו של העובד לצורך כך - בפרט.