27. טענת הקיזוז - בית הדין דחה את טענת הנתבעים שלפיה התנהלות העובדת גרמה לפגיעה כלכלית במכון. נקבע כי לא הוכח שהיה קשר בין אי רישום תלמידים לבין העובדת; הוכח שהמכון היה שרוי במצוקה כלכלית קשה ובחובות של מיליוני שקלים ללא קשר להתנהלות העובדת, וייתכן שסטודנטים פוטנציאליים לא נרשמו ללימודים בשל מצבו הכלכלי; הטענה נטענה בעלמא, ללא כל הוכחה. התביעה התקבלה לפיכך תוך שבית הדין חייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לעובדת הוצאות בסך של 15,000 ₪.
טענות הצדדים בערעור
ערעור הרב שון (ע"ע 21196-05-18)
28. הודעת הערעור מטעם הרב שון כוונה הן כנגד פסק הדין והן כנגד החלטת בית הדין מיום 30.10.16. בכל הנוגע להחלטה מיום 30.10.16 טוען הרב שון כי לא היה מקום לחייב אותו (כמו גם את מר חיים דוד) בהוצאות בגין אי הגשת תצהיר מטעמם ובגין אי התייצבות לדיון. זאת מכמה טעמים: אין חובה על כל אחד ואחד מהנתבעים להגיש תצהיר מטעמו ודי בכך שהוגש תצהירו של מר אפשטיין; הנתבעים רשאים לבחור כיצד לנהל את הגנתם ולבית הדין האזורי אין סמכות לחייב מי מהם להגיש תצהיר; העובדת לא ביקשה לזמן אותם לעדות; ההחלטה ניתנה בפתח דיון ההוכחות מבלי שלמר חיים דוד והרב שון ניתנה הזדמנות לטעון בכתב טרם מתן החלטה; אי הגשת תצהירים ואי התייצבות רק חסכו לעובדת הוצאות כיוון שזמן החקירה התקצר משמעותית; החיוב בהוצאות בסך 8,000 ₪ מהווה "הוצאות עונשיות" ומשקף את הטינה שרחש בית הדין האזורי לרב שון ומר חיים דוד.
29. בעניין שיעור הסכום שנפסק לזכות העובדת בגין אי העברת כספים לקרנות טען הרב שון כי בכתב התביעה העמידה העובדת את הדרישה על סך של 30,330 ₪ ואילו בסיכומיה צמצמה את הסכום לסך של 17,000 ₪ ואף פירטה מדוע. אי לכך טענו הנתבעים כבר בסיכומיהם בבית הדין האזורי שלא ניתן לפסוק סכום גבוה מזה. חרף האמור נפסק מלוא הסכום שדרשה העובדת בכתב התביעה, מבלי להתייחס לטענות הנתבעים כלל.
30. אשר להטלת החיוב האישי טען הרב שון כי יש להראות עילה להרמת מסך לגבי כל אחד מהנתבעים ולהניח תשתית עובדתית מפורטת, בעוד שהעובדת ביססה טענותיה על "בדיקות במרשמי רשם העמותות ושיטוט באינטרנט". בהקשר זה צוין בערעור כי בזמנים הרלוונטיים היו במכון 33 חברים, 8 חברי ועד מנהל, מנכ"ל, מנהל כספים ועוד. העובדת לא הציגה ולו בדל קשר לרב שון עצמו, היא לא הוכיחה שקיבל החלטות בעניינים כספיים כגון ההפקדות לקרנות, והיה עליה להסביר מדוע לשיטתה הוא אחראי לכך. כמו כן הקשיים הכלכליים אליהם נקלע המכון החלו בתקופת ההנהלה הקודמת וטרם מינויו כחבר ועד. גם בנוגע לפיטוריה הנטענים של העובדת היו טענותיה ביחס לרב שון דלות, לרבות בתצהירה ובחקירתה הנגדית, ואלה הופנו רק כלפי מר חיים דוד. לרב שון לא הייתה אינטראקציה משמעותית עם העובדת, ולא היה לו קשר לפיטורי עובדים שכן מי שעסק בכך הוא מר חיים דוד.