23. אשר לתביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין - בשלב ראשון נקבע כי על הנתבעים נטל מוגבר להוכיח שהמשיבה לא פוטרה בשל ניסיונה לאגד את העובדים אלא מסיבות אחרות. לאחר מכן מצא בית הדין שהעובדת פוטרה, בניגוד לטענת הנתבעים כי התפטרה. בית הדין ציין כי העובדת מעולם לא הודיעה שאין בכוונתה לחזור או כי ויתרה על זכותה לשימוע, והנתבעים לא הכחישו טענותיה לפיהן נודע לה שתפקידה אויש. בנסיבות אלה נפסק כי לא היה טעם בקיום השימוע. הנתבעים אף לא טענו כי ביקשו לתאם לעובדת מועד אחר לקיום השימוע. בית הדין מצא חיזוק למסקנה זו בעדות גב' בן-גיאת, מנכ"לית העמותה דאז לפיה מר חיים דוד הגיע עם כרטיס העובדת וכרטיס החניה של העובדת ביום שפוטרה ואמר לה: "פיטרתי אותה".
24. בשלב הבא בחן בית הדין את העילות שבגינן זומנה העובדת לשימוע בהתאם למכתב הזימון. נקבע כי בניגוד לטענות הנתבעים, העובדת הוכיחה שעבדה על סגירת מערכת השעות על מנת לאפשר רישום סטודנטים וזאת על אף מצבו הכלכלי הקשה של המכון. בית הדין הוסיף בקשר לכך כי הנתבעים לא הגישו כל תיעוד התומך בטענותיהם; לא נעשתה לעובדת כל פניה בזמן אמת טרם זימונה לשימוע; וכי מתצהירו של מר אפשטיין עולה שנושא גיוס תלמידים לקורסים היה למעשה באחריותו ובאחריות מר חיים דוד.
25. ביחס לטענת הנתבעים כי העובדת קראה לעובדים שלא להתייצב לעבודתם נקבע כי אין לראות במכתב לעובדים, כשלעצמו, קריאה שלא להתייצב לעבודה אלא חלק מהתארגנות; אין במכתב ובלשונו החלטה או הוראה; גם אם העובדת לא ביצעה את תפקידה כראוי, לא זו הייתה הסיבה לפיטוריה אלא התארגנות העובדים שיוחסה לה. תמיכה נוספת למסקנה זו מצא בית הדין בסמיכות הזמנים שבין קיום אסיפת העובדים לבין הפיטורים. על כן נקבע שהעובדת הוכיחה שפוטרה לאלתר, בהיותה ממארגני ההתארגנות, והסיבות המפורטות בזימון לשימוע אינן העילה האמתית לפיטוריה.
26. אשר לסכום הפיצוי בית הדין התייחס לכך שהנתבעים פיטרו את העובדת בשלב מוקדם של התארגנות ראשונית, במקום עבודה שלא היה מאורגן קודם לכן; הפגיעה הייתה מהותית שכן העובדת פוטרה בטרם ננקטו צעדים ארגוניים על ידי העובדים; בעקבות הפיטורים כשלה ההתארגנות; הוכח שהייתה פגיעה בזכויות העובדים מצד המעסיק כמו ניכוי ואי העברה של כספי הניכוי - דבר שהצדיק אף ביתר שאת את ההתארגנות, מעבר לזכות הבלתי תלויה להתארגנות. נוכח האמור ובשים לב לשוני שבין הסכומים שנפסקו בתביעות אישיות של עובדים אל מול פיצויים שנפסקו במסגרת סכסוכים קיבוציים - נפסק כי הנתבעים ישלמו לעובדת, יחד ולחוד, סך של 70,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, תוך פגיעה בהתארגנות וללא קיום שימוע.