בקשתם של הרב שון ומר חיים דוד לעיון חוזר בהחלטה מיום 30.10.16 נדחתה.
פסק דינו של בית הדין האזורי
19. בית הדין האזורי קיבל את התביעה ברובה. בפתח הדברים הובהר כי התביעה כלפי הרב שון ובנו מר חיים דוד תיבחן בהתאם לראיות שהוגשו לתיק מאחר שהיו מיוצגים בהליך והוגשו מטעמם כתב הגנה וסיכומים, הגם שלא הגישו תצהירי עדות ראשית ולא התייצבו לדיונים. לאחר מכן בחן בית הדין את טענת המשיבה בדבר אי הפקדת הכספים לפנסיה ולקרן השתלמות חרף ניכוי שכרה וכפועל יוצא מכך הכריע בשאלת הרמת המסך. בהמשך נדונו טענות העובדת בעניין נסיבות פיטוריה וזכאותה לפיצוי, וכן טענת הקיזוז שהעלו הנתבעים.
20. לעניין ההפקדות לפנסיה וקרן ההשתלמות ושאלת חיובם האישי של הנתבעים - נקבע שטענת העובדת בדבר אי העברת חלק המעסיק, כמו גם חלק העובד שנוכה משכרה, לקרן הפנסיה וקרן ההשתלמות - לא נסתרה; מר אפשטיין למעשה הודה בכך, וייחס זאת למצבו הכספי הקשה של המכון באותה עת, שגרם לכך שחובות רבים לא שולמו. בית הדין קבע בקשר לכך כי "אי עמידה בהתחייבויות כלפי אחד אינה הגנה כלפי אחר. על כן יש לתלות את אי ההעברה של הניכויים בהתנהגות הנתבעים, ובהחלטתם על כל המשתמע. התובעת התייחסה לתפקידיהם (עמ' 20 ש' 29-32) ולהתנהגותם". יצוין עם זאת כי בחלק הפרוטוקול אליו הפנה בית הדין לא מפורטים תפקידי הנתבעים ולא ברור מדוע נערכה הפניה דווקא לאותו חלק.
21. בית הדין הוסיף כי מתצהירו ומחקירתו של מר אפשטיין עולים הדברים הבאים: בין הנתבעים למכון התקיים קשר ארוך שנים; מר אפשטיין הודה בחקירתו שהוא ומר חיים דוד עבדו עם המכון באמצעות חברת יעדים במחזור של חצי מיליון ₪ לשנה; לנתבעים הייתה ידיעה מוקדמת על קשיים כלכליים של המכון בטרם נכנסו לשמש בתפקידיהם, לרבות חוב גדול לחברת יעדים; מר אפשטיין הודה כי מר חיים דוד והוא לקחו אחריות לחובות המכון אך זאת מבלי להציג תכנית הבראה; מר אפשטיין ומר חיים דוד עבדו במקביל במכון ובחברת יעדים ולא ציינו זאת בפני הוועד המנהל כמו גם את "עניין העסקת קרובי המשפחה ומעורבותם באסיפה"; מר אפשטיין סתר את עצמו במהלך עדותו בעניינים שונים לרבות בעניין הדיווח למכון.
22. נוכח האמור סבר בית הדין כי המשיבה הצליחה להצביע "לכל הפחות ובלשון המעטה על התנהלות לא ראויה של הנתבעים במכון, ועל אינטרסים שנגעו לחברה בבעלותם לה חב המכון חוב. כזו המצדיקה הרמת מסך על פי הפסיקה". אולם, המשיך בית הדין, כי גם ללא כל המפורט לעיל, הלכה היא כי די בניכוי מעובד ללא העברה לקרן כדי להצדיק הרמת מסך (ע"ע (ארצי) 1137/02 יוליוס אדיב - החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ (19.1.03; להלן: עניין אדיב). זאת אף לו הייתה נכונה טענת מר אפשטיין לפיה הצטרף להנהלת המכון מטעמים אידיאולוגיים וכי הוא ויתר הנתבעים לא נטלו כספים לכיסם - "טענה שלא הוכחה" (כאמור בפסק הדין). לפיכך, ומשהנתבעים לא חלקו על כך שיש להחיל את הפסיקה לעניין חברה בע"מ גם לעניין עמותה, נקבע שכל החיובים בתביעה הם "ספציפית של הנתבעים 2,3 ו-4, ביחד ולחוד". משהנתבעים לא כפרו בחישובי המשיבה ולא הציגו תחשיב מטעמם הרי שעליהם לשלם לעובדת ביחד ולחוד סך כולל של 30,330 ₪ בגין אי ביצוע הפקדות ואי העברת ניכויים לפנסיה ולקרן השתלמות.