--- סוף עמוד 10 ---
6. הראש השני של הטענה שאין לפנינו "חוזה להעברת מקרקעין", פניו לשלב עתידי בהליך שמתקיים בפני בית משפט השלום. רוצה לומר כי בית המשפט קבע שהמקרקעין יימכרו, ולא יחולקו בין הצדדים בעין. בעניין זה עוסק הראש הראשון של הטענה. הראש השני מתמקד בבחינת ההסכם בידי בית משפט השלום ואישורו בדרך של מתן תוקף של פסק דין. העירייה סבורה כי אלה, לכשיתרחשו, מוציאים את הסכם הפשרה מכלל "חוזה להעברת מקרקעין", באופן שניתן לכרתו ללא מכרז פומבי. דא עקא, קו זה אינו מתיישב עם משמעותו של הסכם פשרה במסגרת הליך משפטי, לרבות הסכם שמקבל תוקף של פסק דין. כידוע, פסק דין שנותן תוקף להסכמות הצדדים להליך שיפוטי "הינו בבחינת יצור כלאיים: ראשו של היצור הוא פסק הדין וגופו הוא ההסכם" (בג"ץ 6103/93 לוי נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מח(4) 591, 606 (1994)). מבין שני אלה, בענייננו הדגש מצוי בהיבט ההסכמי שבפסק הדין. הסכם הפשרה יונק את חיותו מהסכמת הצדדים, ולא מתוקפו כפסק דין. לדוגמא, אם נפל פגם ברצונו של אחד הצדדים לפי דיני החוזים, כגון טעות, כפיה או עושק – עומדת לאותו צד הזכות המהותית לביטול ההסכם, חרף תוקפו כפסק דין (ע"א 116/82 לבנת נ' טולידאנו, פ"ד לט(2) 729, 734-733 (1985)). במקרה כזה אין מפגש רצונות, ובהעדר רצון אין בסיס להסכם הפשרה. במצב זה צד יהא רשאי, בהתאם לנסיבות, להגיש תובענה נפרדת ולא ערעור על הפסק הדין. תובענה זו, אם תוגש, תבחן את ההסכם – קרי, החוזה – בין הצדדים. צד לא יוכל להתגונן מפני תובענה כזו בטענה שפסק הדין עומד על רגליו הוא, ומרוקן את המהות ההסכמית של החיוב המשפטי.
לעומת זאת, היבט ה"פסק דין" של הסכם הפשרה רלוונטי לתוצאות האופרטיביות של ההסכם במישור הדיוני, ואינו קשור למקור תוקפו. למשל, צד המעוניין לבטל הסכם רגיל מחמת הטעיה, כפיה או עושק, רשאי לשלוח לצד השני הודעת ביטול (סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973). מנגד, ביטול מאותן סיבות של הסכם שקיבל תוקף של פסק דין מצריך, כאמור, פניה לבית המשפט (ע"א 230/87 שקולניק נ' זכאי, פ"ד מו(3) 279, 283 (1992)). עוד ביטוי לכך שמדובר בפסק דין, ולא בהסכם רגיל, הוא האפשרות לממש את הסכם הפשרה באמצעות הליכי הוצאה לפועל, במקרים המתאימים. במילים אחרות, בלב ההסכם מצוי הרצון, ולא התוקף של פסק דין. נכון כי פסק הדין מעניק להסכם שכבת הגנה נוספת ו"מבצר" אותו, אך זהו שריון חיצוני – גוף ולא נשמה. ועיקר לענייננו – עסקינן בחוזה. תוקף של פסק דין מעניק מסגרת להסכם בין הצדדים, ואולם פסק הדין אינו בולע את ההסכם אלא מאמץ אותו אל חיקו בתור שכזה.